מתוך: האידיאולוגיה הגרמנית ביקורת
מרקס על משנתו של הגל.
הגל= ההיסטוריה היא האודיסיאה (המסע לחופש) של הרוח האנושית.
התודעה קודמת להוויה- קודם יש רעיון ואז בני-האדם ממשים אותו במציאות.
ניכור ע"פ הגל= התגלגלות ההיסטוריה היא תהליך דיאלקטי (שיש לו שני צדדים מנוגדים) בו מגיעים ל
ניכור, שמקדם את ההיסטוריה. הגשמת הרעיון במציאות לא תמיד זהה לרעיון-
המציאות מתנכרת לרעיון וצריך לשנותה שוב (זהו אידיאליזם היסטורי, לעומת המטריאליזם ההיסטורי של מרקס).
מרקס= כדי לא לטבוע, צריך לשחות. ההוויה קודמת לתודעה. מהות האדם עבודה (Praxis), יצירה= הומו פאבר (האדם היוצר). ההיסטוריה היא מסע לחופש של האדם העובד (העבודה קודמת לרוח).
מרקס מתאר את התפתחות ההיסטוריה כהתפתחות חלוקת-העבודה שמתבטאת בצורות-קניין שונות. רצף היסטורי של אופני-הייצור השונים:
קומוניזם פרימיטיבי- צורת-קניין שבטית ללא בעלות-פרטית- הכל שייך לשבט.
חברה קלאסית- חברת עבדות. מתחיל להופיע
הקניין הפרטי.
פיאודליזם- קניין קרקעי.
חברה תעשייתית/קפיטליסטית- הקניין הוא בעלות על הון / אמצעי-ייצור.
אח"כ אמורה להיות
מהפכה ו
סוציאליזם: יהיה שוויון ובני-האדם יהיו פנויים ליצור בחופשיות (במובן מסוים יש בהתקדמות הלינארית למקום טוב יותר מידה של פוזיטיביזם).
מאבק בין הבורגנות והפרולטריון על עודף הייצור (הרווח).
דטרמיניזם= רק הכלכלה קובעת את התפתחות ההיסטוריה. מתוך: העבודה המנוכרת מדוע הופכת העבודה, מהות האדם, לקללה בחברה הקפיטליסטית? העבודה הופכת לסחורה. האדם מוכר את כוח עבודתו, את מהותו לשטן הקפיטליזם. הטקסט הוא ביקורת על דברי אדם סמית''.
סמית'' מעלה על נס את כוחות השוק ורעיון
היד הנעלמה (לפיו, כוחות השוק מאזנים את עצמם כך שכולם יהנו). חלוקת העבודה הקפיטליסטית באה לידי ביטוי בשוק החפשי- היא גם יעילה וגם צודקת. היא יעילה כי היא מתאפיינת ב
התמקצעות, וצודקת כי
כל אחד מקבל לפי מה שהוא טוב בו ולפי השקעתו. ההון יחלחל למטה- מי שלמטה ישלם יותר למי שמתחתיו וכן הלאה. לפי
סמית'' האדם מטבעו סוחר והאנושות תועלתית- תועלתיות זו מאחדת את החברה המודרנית. מבחינת מרקס מהות האדם היא לעבוד ולא לסחור. יצירה מתוך אהבה ושמחה קושרת בין בני-האדם. זה לא מתקיים בחברה הקפיטליסטית.
4 אספקטים שמנכרים את העבודה (העבודה מנכרת, לעומת הניכור של הרוח אצל הגל):
1.
ניכור מהמוצר- פס ייצור פורדיסטי. כל אדם עושה פעולה מאוד קטנה, ויוצר מוצר (מושא) שאין לו קשר אליו-
העובד לא רואה את המוצר הסופי ולא לוקח אותו הביתה.
2.
ניכור מהפעילות (העבודה)- האדם עסוק כל היום בפעילות זרה וכפויה (לא חופשית), כך שלא נותר לו זמן ליצירה חפשית, אלא רק לפונקציות הבהמיות שלו.
3.
ניכור מעצמו- מכיוון שעבודתו היא מהותו והוא מנוכר מעבודתו, הרי שהוא מנוכר גם מעצמו.
4.
ניכור מחבריו (מהזולת)- מטבעו החברתי- המהות היא יצירה אנושית בצוותא- חופשיות של אינטראקציה וזיקה חברתית, שלא מתאפשרות בפס הייצור.
העבודה המנוכרת יוצרת את הקניין והקניין את העבודה המנוכרת וכן הלאה. אופן הייצור הכלכלי משפיע על כל רבדי החיים האנושיים. מרקס דימה זאת ל
תשתית ובניין-על.
לדת קרא אופיום להמונים, המדינה משרתת את הקפיטליזם (מטריאליזם דיאלקטי)- מספקת להם לגיטימציה באופן שונה בכל מדינה. גם מדינת הרווחה משרתת את הקפיטליסטים, דרך תודעה כוזבת.
החברה אצל מרקס היא זירת קרב. כל ההיסטוריה האנושית היא של מאבקים בין מעמדות, כשבבסיס המאבק אופן הייצור.
סיכומים נוספים אודות תקציר משנתו של קרל מרקס-חלק 1