התארגנויות רבות של פמיניסטיות
שחורות בשנות השבעים נמנעו משיתוף פעולה עם
הפמיניסטיות הלבנות. הנחות היסוד שבהתנגדותן לשיתוף הפעולה היו:
חוסר מודעות והבנה של השלכות הגזענות והבדלי הגזע בחברה האמריקאית על מעמד האישה ועל מבנה החברה. וכן חוסר הבנה כלפי המעמד והקשיים הייחודיים של אוכ'' השחורים.
גילויי גזענות/בורות בארגונים ה"לבנים" עצמם: הפמיניסטיות השחורות לא זכו לייצוג וקולן הודר לשולי השיח כ"נציגות עולם שלישי". לטענתן הפמיניסטיות הלבנות משעתקות פרקטיקה וחשיבה גזענית.
התנגדות לראיית הגברים כ"אויב": הן ראו בסולידאריות ואחווה הגזעית כוח חברתי, ובגברים השחורים הכרחיים למאבק. זאת כיוון שהן מדוכאות גם על רקע מיני וגם על רקע גזעי.
הפמיניסטיות השחורות הגיעו להכרה שהסטאטוס הכפול שלהן כנשים שחורות, לא מאפשר להן לפעול במסגרת ארגונים פמיניסטיים לבנים וגם לא במסגרת ארגוני שחרור שחורים (שהיו סקסיסטיים)- לכן עליהן להקים ארגונים משלהן.
על רקע זה קמו ארגוני
נשים שחורות- שניים מרכזיים:
הארגון הכלל ארצי של פמיניסטיות שחורות NBFO
ארגון הנשים השחורות לאקטיביזם
1974- פמיניסטיות לסביות שחורות הרגישו שה NBFOהליברלי, לא מקדם את מטרותיהן הרדיקליות ולא נותן ייצוג לנשים עם נטויות מיניות שונות. לכן הוקם קולקטיב נהר קומבהי- מתוך שאיפה לייצר תיאוריות שינתחו את המורכבות של הדיכוי הסימולטני על רקע: גזע, מעמד, מגדר, סקסיזם והטרו-סקסיזם. וכן מתוך שאיפה למצוא דרכים חדשות לפעול נגדו.
הכוח של ההצהרה טמון בחדשנות של הצגת ההצטלבות של רובדי הדיכוי השונים שהיא מרכזית להבנת פוליטיקה של זהויות והשלכותיה בפועל ובתאוריה הפמיניסטית של העשורים האחרונים.
הארגון נקרא ע"ש נהר קומבהי (שם נאבקו ב-63 לשחרור עבדים) והונהג ע"י ברברה סמית''.
נשים אלה האמינו שיש להחליף את הקפיטליזם בסוציאליזם, ויש להכחיד את הגזענות וההומופוביה למען שחרור האישה- וכדרך יחידה לכך.
ההצרה באה להציג את שאיפותיהן של החברות כנשים שחורות לסביות וסוציאליסטיות.
הן מצביעות על האסטרטגיות השגויות של הנשים הפמיניסטיות הלבנות, שלא עושות מספיק כדי להבין את הגזענות שלהן- טענה שמקובלת היום. וכן מדגישות את החשיבות באחווה על רקע שונות גזעית עם הגברים.
סיכומים נוספים אודות קולקטיב נהר קומבהי – הצהרה של פמיניזם שחור, 1977