המאמר פותח בסיפור על עובדת
מוסלמית במפעל בבלגיה אשר חובשת רעלה ולכן נאלצה להתפטר מעבודתה. ואז ממשיכה המחברת- במהלך שני המחקרים האחרונים שלי באירופה ראיתי איך סיפור כזה מייצג את המקרים הקיצוניים של "היסטריה אנטי- אסלאמית" שגורמת לאירופאים רבים לראות כל "רעלה כסמל פוליטי, כל מוסלמי כקיצוני, כל מסגד כחממה רותחת של שנאה" וזה מראה מה שאני רואה ככישלון מסוכן באירופה להבחין בין סכנות משוליים קיצוניים וסמלים של מורשת תרבות מוסלמית עשירה. אם
אירופאים לא ילמדו לעשות את ההבחנה הזו, היא פוחדת שינה סכנה שהחברה תקרע מבפנים. כפי שהשתקף במחקר של האיחוד האירופי שהזהיר שמוסלמים חשים שהם משתקפים כ"אויב מבפנים". אסלאמופובייה היא תופעה חדשה באירופה המודרנית. בתחילת שנות ה-70 נשים מוסלמיות בבריטניה נהגו לספר איך שכניהם מעריצים את ה"טורבן האופנתי" שלהם. נשים תורכיות בברלין התהדרו ברעלות שלהם בעוד שמדינתם בעלת הממשלה החילונית אסרה זאת במקומות ציבוריים. מספר נשים ערביות שהגיעו לשדה התעופה אורלי בפריס הסירו את הרעלות מרצונן החופשי ולא בשל התגובה השלילית האירופית לתרבותם הייחודית. למעשה לפני 30 שנה מוסלמים לעיתים נדירות זוהו באירופה כקבוצה דתית. בבריטניה מוסלמים בד"כ זוהו בתווית אתנית או לאומית- פקיסטנים, בנגלדשים, קשמירים וכו''. רק בסוף שנות ה-80 בריטים החלו להתייחס אליהם כמוסלמים. בחמש השנים האחרונות הסימנים התרבותיים שייחדו את
המוסלמים הפכו להיראות בטעות כסימנים של האסלאם הקיצוני. אסלאם הושם על המפה החברתית של אירופה ע"י הסממנים התרבותיים הנראים יותר ויותר: חנויות איטליז מיוחדות, חנויות ערביות, נשים ברעלות וגברים בגלימות ערביות, מסגדים ובתי ספר
אסלאמיים שנמצאים בשפע במרכזי הכוח המסורתיים האירופאים.
סמלים אלה משקפים את הגידול המהיר של
האוכלוסייה המוסלמית באירופה. ב-20 שנה בין 30% ל-40% של האוכלוסייה וכתריסר ערים אירופאיות יהיו מוסלמים. שינויים אלה עוררו בקרב
האירופאים פחד שהיבשת שלהם הופכת להיות "קולוניה מוסלמית". פחד זה הוגבר בעקבות מספר מעשי אלימות דרמטיים שנעשו ע"י קיצונים אסלאמיים. (רצח הבמאי ואן- גוך ההולנדי שחשף את הסדקים בין מוסלמים והאוכלוסייה הילודה). כוחות הביטחון עקבו אחר אלפי מסגדים באירופה, אימאמים פוטרו עקב לחץ ממשלתי בשל תגובותיהם הקיצוניות. במקביל בדנמרק, צרפת, גרמניה והולנד הופעלו תוכניות להטמעת מוסלמים לתוך הזרם המרכזי הלאומי. קנצלר גרמניה דרש שהמוסלמים ילמדו "ערכיי נאורות". פוליטיקאים ואינטלקטואלים אירופאים הוקיעו תמיכה לרב-תרבותיות וצידדו במדיניות טמיעה. ההתבוללות של קבוצות אתניות או גזעיות, היסטורית היתה בדרך של מיזוג בנישואים וסוציאליזציה. רוב האירופאים לא יכולים לדמיין חיבור עם מיעוטים ממוצא לא אירופאי- הגרמנים עדיין קוראים לתורכים דור שלישי "עובדים אורחים", סקר של הבי.בי.סי מצא של-94% מילידי בריטניה אין "חברים קרובים" בקרב המוסלמים או מיעוטים אחרים. יותר מכך הסקר גילה ש-6 מתוך 10 מוסלמים אירופאים צעירים עומדים על כך שישמרו על תרבותם המוסלמית. נישואים בין מוסלמים ללא מוסלמים נע בין 3% בבריטניה ל17% בצרפת. לאירופאים רבים התבוללות המוסלמים מטרתה להיפטר מאורח החיים הייחודי שלהם. אינטלקטואלים אירופאים צופים שילידי אירופה מוסלמים "יתבוללו במשך הזמן", הם רואים קיצוניות וניכור כסימפטום של דתיות מוסלמית. תחזית זו מראה התעלמות כמעט מלאה מהיסטוריית המוסלמים ומהתרבות בת ימינו. שני דורות המוסלמים ילידי אירופה יהפכו לחילונים מהר, רק כ5%-12% מהם מתפללים בקביעות. אבל האסלאם לא הולך לקראת מאבק כוח עם הנצרות. מוסלמים חילוניים מוקירים סמלים אסלאמיים ממורשת תרבותם והם מאד מוטרדים מההשמצות של סמלים אלה. לפיכך מוסלמים חילונים ודתיים ביקרו בחריפות את ואן-גוך על כך שהוא הכפיש את הקוראן בסרטיו מעוררי המחלוקת והם גם גינו את הרצח שלו. הדרך הטובה ביותר לשמור על סדר דמוקרטי באירופה ולהפחית את הסיכוי להתנגשות חוצה תרבויות היא להפסיק לצפות מהמוסלמים לוותר על מסורתם התרבותית ובמקום זאת לאמץ מדיניות רב-תרבותית.
סיכומים נוספים אודות רעלת הנשים - סבל מתמשך