בסוף המאה ה-19 גברה מצוקתם של יהודי העולם, תחילה בקרב יהודי רוסיה, מזרח אירופה ובהמשך באירופה כולה. פוגרומים והתנכלויות הפכו
תכופים יותר ויותר. מאורעות אלו הביאו את תיאודור הרצל ואחרים לנסות ולמצוא פתרון לבעיית היהודים הנרדפים, על רקע זה נוסדה התנועה הציונית. טריטוריאליזם שולב כחלק מהשאיפה לתחייה לאומית ובמסגרת זו תרו מנהיגים יהודיים (כמו: פינסקר, הרצל ואחרים) אחר שטחים נאותים לקיום אוטואמנציפציה כפתרון כולל לבעיית היהודים. בשלבים הראשונים התלבטה התנועה האם יש להעדיף את המולדת ההיסטורית בארץ ישראל או להסכים לקבל טריטוריות נוספות שעמדו על הפרק כמו אוגנדה וארגנטינה. בשנת 1896 פרסם הרצל את ספרו "מדינת היהודים" שבו הציע פתרון מעשי לבעיית היהודים ולחוסר יכולתה של אירופה לפתרה. בספרו מתאר הרצל את התלבטויותיו לגבי ארץ היעד שיש להעדיף-ארץ ישראל או ארגנטינה:
"היש להעדיף את פלשתינה או ארגנטינה? "האגודה" תיקח מה שינתן לה ומה שיתקבל על דעת הקהל של עם היהודים........ארגנטינה היא מטבעה אחת הארצות העשירות בעולם, בעלת שטח עצום, אוכלוסיה דלילה ואקלים ממוזג. הרפובליקה הארגנטינית עשויה למצוא עניין רב ביותר בהקצאת חלק משטחה לנו...........פלשתינה היא מולדתנו ההיסטורית הבלתי נשכחת. שם זה כשלעצמו עשוי להוות בשביל עמנו קריאת האספות הכובשת לבבות באדיר......" (מדינת היהודים, עמוד 10).
חלק גדול מן החברים בתנועה הציונית גרס כי המקום היחידי לקיום בית לאומי הנו ארץ ישראל (חובבי ציון ואחרים) ובמהלך השנים אומצה גישה זו על ידי מרביתה של התנועה הציונית. השלטונות בארגנטינה של אותם הימים עודדו הגירה לתחומיה, מדיניות השלטונות באותה תקופה התבטאה בסיסמא "Gobernar es poblar" כלומר, "לשלוט משמעו ליישב", מדיניות שעודדה הגירה לארגנטינה מתוך שאיפה לישב שטחי ספר וכחלק מהמאבק בילידים. ב-1889 עגנה בחופי ארגנטינה האנייה וזר כשעל סיפונה 824 יהודים שנמלטו, לאחר תכנון שערך כשנתיים, מאזור פודוליה שברוסיה. המהגרים היו יהודים אדוקים שנמלטו בראשות רב הקהילה מרדיפות קשות ותכננו להקים מחדש את יישובם בארגנטינה. הקבוצה נתקלה במסכת תלאות, בירוקרטיה ונוכלות שבסופה מצאה עצמה באזור העיירהPalacios במחוז סנטה פה לאחר שרומו, נותרו חסרי כל והגיעו לחרפת רעב. רבים מילדי הקבוצה מתו כתוצאה ממגפות והקבוצה כולה הייתה בסכנת מוות. קבוצה זו הייתה ראשיתה של ההתיישבות היהודית בארגנטינה. לאחר תקופה קצרה הקימו המתיישבים הראשונים את מוסזוויל, קריית משה, שעל פי הסיפור הרווח בקרב יהודי ארגנטינה נקראה על שם משה התנכ"י ולאור יציאתם של המהגרים מעבדות לחירות, בדומה לסיפור התנכ"י. שליחים שהעידו על מצוקת היהודים הביאו לניסיונות של מנהיגים יהודיים להסדיר את תהליך ההגירה.
הברון הירש, "גביר" יהודי עשיר, תמך בהגירת יהודים לכל מקום שיאפשר להם חיים חופשיים מרדיפות. בשנת 1891 ייסד הברון הירש את ארגון יק"א (Jewish Colonization Association) שסייע בהסדרת הגירת יהודים לארגנטינה והיווה במשך תקופה ארוכה גורם משמעותי במימון והקמת התיישבות יהודית בארגנטינה.
ההתיישבות היהודית בארגנטינה וגלי ההגירה הפכו לחלק ממפעל מאורגן להצלת היהודים ממצוקתם שאורגן על ידי הברון הירש. במשך שנים רבות פעלה יק"א בארגנטינה והקימה באזורים שונים בארגנטינה ישובים חקלאיים שאוכלסו במהגרים יהודים. הישובים פוזרו באזורים שונים בארגנטינה (ומספר מועט של ישובים בברזיל), מרביתם של הישובים במסגרת הפרויקט הוקמו במחוז Entre-Rios בצפון-מזרח ארגנטינה. אזור זה מתאפיין בתנאי מחיה קשים המתאפיינים במזג אוויר קשה, הצפות, מכות ארבה ובצורות המקשים על ההתיישבות באזור ועל ניהול משקים חקלאים. ההתיישבות הייתה במתכונת של חוות חקלאיות הממוקמות סביב ישוב קטן. במקרים רבים הישובים הוקמו בסמוך לעיירות קיימות ששימשו להן כעיירות מחוז בהן התבצע סחר, נתקבלו שירותים שונים והתקיימה אינטראקציה עם מוסדות השלטון. החברה המייסדת העניקה למתיישבים הלוואות לרכישת הקרקעות ולא מענקים וזאת מתוך תפיסת עולם הדוגלת בפרודוקטיביות ולא במתן מתנות, החברה האמינה כי יש ללמד את המהגרים "לדוג" ולא לתת להם "דגים" .