אם נעבור על ההיסטוריה האנושית נמצא מלחמות מעמדות תמידיות בין מעמד המדוכאים למדכאים. לא פעם הסתיימו מלחמות מעמדות אלו בשינוי חברתי מהפכני.
בכל תקופה בהיסטוריה מצאנו דירוג מעמדות רב גוני. הבורגנות נוצרה בתקופה הפיאודלית והוסיפה מעמד חדש למציאות. כיום אנו כבר מוצאים את תחילתה של ההתפלגות הקוטבית לשני מעמדות גדולים שנוצרו מתוך הבורגנות: בורגנות ופרוליטריון. הצמיתים של ימי הביניים נהרו לערים הראשונות והיוו את הבסיס לבורגנות. גילויי היבשות החדשות ותחילת המסחר הזול/הכפוי נתנה תנופה לייצור, תעשייה, מסחר. סיפוק מוצרים זולים ורבים מבעבר, הפיאודל לא הצליח להתחרות בכך. המסחר הבין-יבשתי פורר את הפיאודליזם שלא עמד בקצב. הבורגנות הביאה את המהפכה התעשייתית. המוצרים הוזלו, הביקוש והשוק התרחב. הבורגנות חיזקה את הונה והמעמדות הפיאודליים הישנים נדחקו. מעמד הביניים התעשייתי של התקופה הפיאודלית הפך למעמד עשיר ושולט.
הבורגנות התפתחה בתוך התקופה הפיאודלית, היא פרי תהליך התפתחות ממושך ושל השינויים באופן היצור והתחבורה. היא מהפכנית ביותר, הצליחה להגיע לשלטון המקומות רבים ושם הרסה וניתקה את כל היחסים הפיאודליים. הציבה את האינטרס הכלכלי – נעדר הרגש במעלה סולם האינטרסים. עיקרה של הבורגנות בכסף, זהו הקשר העיקרי בין בני האדם בחברה. נתנה ערכים חלופיים לכבוד והפכה את הניצול המוסתר של הפיאודליזם (הוסתר בערכים דתיים ופוליטיים) לגלוי, ישיר ונוקשה. הבורגנות הפכה את כלל האנשים לשכירים, פועלים של מישהו, מקצועות שבעבר נחשבו ל"קדושים" כגון רפואה ומדע, הפכו למקצועות שכיריים.
ממאפייני הבורגנות הם אי הביטחון והתנועה המתמדת. כל מה שהיה בטוח בעבר כבר אינו. לא תדע מתי יפטרו אותך או מה יהיה גורלך הכלכלי, הטכנולוגיה מתפתחת והשינוי הוא מהיר.
השוק מתרחב, יש צורך בעוד מוצרים לכן הבורגנות מתפשטת, מקימה לעצמה קינים בכל מיני מקומות בעולם כדי לייצר עוד ובזול. כך הפכה עצמה הבורגנות לקוסמופוליטית, הייצור והצריכה הם הפעולה העיקרית. התעשייה הלאומית שהתבססה על המוצרים של המקום קורסת. התעשייה העולמית מתפתחת, כך נוצרת תלות מסחרית בין האומות השונות. במדינה אחת אפשר להשיג הרבה מוצרים מגוונים שהגיעו מכל מיני מקומות בעולם. כך, לא רק החומריות של הבורגנות מתפשטת אלא גם האידיאולוגיה הבורגנית סוחפת אחריה אומות רבות. היא מכניסה מדינות רבות לתוך מעגל הציוויליזציה, התחבורה מתפתחת במהרה על מנת לשרת את צרכי המסחר הבורגניים. הבורגנות בעצם כופה עצמה על מדינות, שהרי אין הן מעוניינות להישאר מאחור, אין להן ברירה אלא להסכים להתפתחות מסחרית אם ברצונן להמשיך ולהתקיים.
הזכרנו שאמצעי הייצור והתחבורה שעליהם קמה הבורגנות, נוצרו בתקופה הפיאודלית. יוצא מזה שהפיאודליזם הוא הבסיס לבורגנות, הבורגנות השתמשה באמצעים הפיאודליים כדי להתפתח. הפיאודליזם בלם את כוחות הייצור מלהתפתח כדי לא לקדם אותו, האינטרס של הפיאודלים השליטים היה להשאיר את המצב כפי שהוא. אך הבורגנות הצליחה לעשות הפיכה ולהשתלט על אמצעי הייצור, לפתוח אותם כדי שיישרתו את מטרתם.
כעת, קורה דבר דומה, הבורגנות פיתחה ושכללה את אמצעי היצור והתחבורה וכעת כבר אין לה שליטה עליהם. הגיעה למשבר, ישנו עודף ייצור, המחירים יורדים והבורגנים מפסידים כסף. לכן, מייצרים פחות מעלים מחירים ומקשים על סיפוק הצרכים היומיומיים. אפשר לייצר הרבה ובזול, אך לא ברווח מספיק, כך נפגע המעמד הנמוך. המעמד העליון בולם את הייצור (כפי שבלמו הפיאודלים). הבורגנות מכלה את עצמה, מה שייצרה, הציוויליזציה המרובה מכוונת נגדם, הם במשבר.
את מעמד הפועלים מקימה הבורגנות, בעלי ההון מספקים עבודה לפועלים והפועלים מצידם מוכרים את עבודת הכפיים שלהם. כמו הסחורה, גם סחורת הפועלים נפגע עקב המשבר הכלכלי של הבורגנות (מפוטרים, משכורתם יורדת, מתקשים לקנות מוצרים בסיסיים). הפועל הוא נספח למכונה התעשייתית אין צורך בהכשרה מתוחכמת או רחבה על מנת להיות פועל. ההוצאות הכלכליות של הפועל מצטמצמות לכדי מחייה בלבד, לו ולמשפחתו. הקשר של הפועל הפשוט למהפכה התעשייתית מורגש מאוד, ככל שיש צורך בייצור רב יותר, כך גדל קצב העבודה ומספר שעות העבודה. הפועל מדוכא ומשועבד, לבעל ההון למפקח ואפילו למכונה, הרווח הוא תכליתו של הייצור התעשייתי ועל כן התעשייה היא כה מנוכרת וקטנונית. ההון במרכז. בתעשייה הפועל הוא כלי עבודה ומחירו שונה בהתאם לגיל ולמין. בתום יום עבודה, לא השתחרר הפועל מכבלי הבורגנות, הוא כלוא בתוך ההוויה הבורגנית מסביבו, את הכסף שמרוויח מוציא על החיים הבורגניים, על בעל הבית המוכר במכולת וכד'. ע"פ התיאוריה הזו, אין מעמד ביניים, יש שני מעמדות קוטביים: בורגנות ופרוליטריון.
ובכן, כאן אפשר להרגיש את ניצני מלחמת המעמדות הבאה. תחילה, פועל אחד מתנגד לניצולו, אח"כ עובדי מפעל אחד, משם מתנגדים לניצול עובדי ענף תעשייתי אחד וכו'. המשבר הכלכלי תוקף את הבורגנות, התחרות קשה לכן היא מצידה מורידה משכורות, משכללת אמצעים, מפטרת עובדים. הפועלים כורתים בריתות נגד בעלי המפעלים, בעלי ההון, מתלכדים מתאגדות ויצרים מהומות קטנות. המהומות הן מקומיות. ההצלחה האמיתית של כל המהומות הקטנות היא התאגדותם של כלל הפועלים. בעזרת התחבורה המשוכללת של הבורגנות, יוצרים קשר הפועלים המרוחקים האחד עם השני. כך גילו כי התנאים של כלל הפועלים דומים, יצרו אינטרס משותף ובעזרת האופי של הציוויליזציה (מסילת הברזל) הצליחו להתארגן כולם יחד. מעמדם של הפועלים התחזק, הקימו מפלגה פוליטית שתגן על זכויותיהם. הבורגנות היא זו שנתנה לפועלים את הכלים באופן עקיף להגן על זכויותיהם, שימשה להם דוגמא כיצד להשפיע פוליטית. בנוסף, חלק קטן מהמעמד השליט, הבורגני, יחליטו להצטרף למעמד הפרולטריון, המהפכני, בדיוק כפי שעשו אצילים פיאודלים כאשר עלתה הבורגנות.
התנועה הפרוליטריונית היא תנועה של הרוב ופועלת למען האינטרס של הרוב.
כל חברה שנראתה במהלך ההיסטוריה התחלקה לשני מעמדות עיקריים: מדכאים ומדוכאים. אולם, כדי שמעמד יהיה מדוכא על המעמד המדכא לספק לו תנאי חיים מינימאליים, כדי שיוכל להמשיך את חיי העבדות שלו. הבורגנות תגיע לשיא, היא לא תספק את הצרכים הבסיסיים למעמד המדוכא, הפועל יהיה עני יותר ויותר. במצב בזה החברה הבורגנית לא תוכל לשלוט יותר, היא הרי זקוקה לפועל שיכלכל אותה, אם היא לא מסוגלת לכלכל אותו הוא לא יוכל לעשות זאת בשביל הבורגנות.
הבורגנות מושתתת על צבירת הון אישי, את ההון היא צוברת בעזרת עבודת הפועלים. היא מנסה ליצור תחרות גם בין הפועלים לבין עצמם. הדבר לא יקרה בפועל, במקום זאת הפועלים יתאחדו כנגד הבורגנות.