אנשים שואפים לדעת פרטים על אנשים אחרים, זאת הם נוטים לעשות על ידי הידע הקודם שיש להם אודות אדם (מצבו החברתי, כלכלי, משפחתי). הסיבה להשגת מידע זה היא כדי לתאם ציפיות, מה אדם זה מצפה ממני ומה אני אצפה ממנו. כאשר נקבל את המידע הזה נוכל לדעת כיצד לקבל את התגובה הרצויה לנו מאותו אדם. כאשר נפגשים עם אדם לא מוכר בפעם הראשונה, אין לנו הכרות קודמת איתו, אנו נוטים להסיק עליו מסקנות ע"פ נסיון קודם שיש לנו עם אנשים אחרים הדומים לנו. כך נוצרים אצלנו אבות-טיפוסים ואנו נוטים להתאים אותם לאדם החדש. זה עוזר לנו לצפות להתנהגות מסוימת.
לעיתים נוכל להיות עדים להתנהגות בלתי אמצעית אשר אינה נמצאת בתוך פעילות הגומלין. במקרה זה, אנו עלולים לראות התנהגות שונה מזו שהציג לנו אותו אדם. אדם יכול להציג דבר אחד ולהתכוון לדבר אחר, ישנן פרצות בהן נוכל לראות עמדות אלו כגון "פליטות פה". על הפרט להציג את עצמו כמו שהוא רוצה להיות מוצג.
הכושר של הפרט ליצור רושם אצל אחרים מתחלק לשתי פעולות, המכילות את התקשורת בין הפרטים בחברה: 1) הרושם אותו רוצה ליצור. 2) הרושם הנוצר בעיני אחרים.
גופמן מבחין בין הדרך שבה אדם מתנהג אל אדם אחר כשאר הוא נמצא איתו בפעילות גומלין וכאשר נסתיימה פעילות הגומלין, כאשר הוא לא נמצא בחדר יותר. כלומר התקשורת, פעילות הגומלין מתחלקת לשתיים: 1) טווח מיידי – כאשר פעילות הגומלין היא מיידית, פנים מול פנים. 2) טווח ארוך – מה חושבים עלי כאשר אני לא נמצא בתקשורת מיידית, יצאתי מהחדר.
עוד טוען גופמן, כי אנו חיים על פי היקשים, אנאלוגיות. אנו משווים סיטואציות, אנשים חדשים למה שאנו מכירים מהעבר. מציג את הדוגמא של האורח החדש, המגיע בפעם הראשונה אל מארחו. מארחו יוצא לרוב מנק' הנחה כי אורחו לא יגנוב ממנו.
נחזור כעת לנקודת מבטו של הפרט המציג עצמו בחברה. אדם מעוניין להציג את עצמו בדרך מסוימת בעיני החברה: כרם מעלה, להציג את האחרים כרמי מעלה ביחס אליו, יכול לרצות לעורר בהם רגשי עוינות כלפיו. אדם רוצה לשלוט בסיטואציה, בסובבים אותו ובמחשבתם כלפיו או כלפי פעילות הגומלין. לכן, הוא יציג את עצמו בדרך מסוימת שתוביל את עיני האחרים לראותו כדמות כזו או אחרת. הוא ינחה את הסביבה, באופן עקיף וסמוי, לנהוג כרצונו.
גופמן מתעסק בסוג השני של התקשורת בין בני אדם, התיאטרלי יותר – הרושם הנוצר. זהו רושם שלרוב הבעלים לא מתכוון אליו. הוא מתאר את פרידי, צעיר אנגלי השקוע ברושם שלדעתו יוצרת פעולתו. הוא מתכוון ליצור רושם מסוים ברגע מסוים. זהו רושם מזויף. אלו הרואים אותו אינם מתרשמים או חושבים כי הוא מתאמץ מידי כדי להרשימם. אבל לדעתו של פרידי הרושם הנוצר ממעשיו הוא אותו רושם שהוא מנסה ליצור.
מעשיו של אדם הם אלו המשפיעים על הרושם שהוא יוצר. לעיתים אדם ינהג בדרך מסוימת רק על מנת ליצור רושם שהוא חושב שיניע את הסובבים לנהוג על פי רצונו. לעיתים ינהג בדרך מסוימת כי כך מכתיבה המסורת אותה משמר. יכול להיות שאותה התנהגות מסורתית תשפיע על הרושם הנוצר בעיני אחרים (גם אם לא הייתה כוונה להרשים חיובית או שלילית). בעיקרון, האחרים יכולים להתרשם באופן חיובי/שלילי מהתנהגות האדם, יכול להיות שלא יבינו את התנהגותו ויסיקו מסקנות מופרכות.
מראה עיניהם של האחרים על אדם מתחלק לשניים: 1) החלק המילולי שמשמיע אדם באזני האחרים. 2) הרושם הנוצר מאדם, זה אינו נשלט על ידי האדם, רק האחרים רואים את החלק הזה. כך, נוצרת א-סימטריה בתהליך התקשורת בין האדם והאחרים. הוא מרגיש רק את החלק המילולי ואילו האחרים חשים גם ברושם הנוצר. לדוגמא, אדם יכול להגיד כי הוא נהנה מבישולי מארחו אך הבעת פניו תציג דבר אחר. לאור זאת, אדם יכול לנסות ולשלוט על הגורמים היוצרים רושם כגון הבעות פנים. באופן זה יכולה להיווצר סימטריה תקשורתית בין האדם לאחרים. התנהגות כזו הופכת את העולם לבמה, האדם יוצר דמויות. אדם היודע לשחק היטב ירוויח.
הגדרת המצב נוצרת ע"י האדם והאחרים. על מנת ליצור פעולה תקינה יסתירו הפרטים, במידת מה, את הרגשתם, רצונותיהם, באופן זמני, בעת פעילות הגומלין. אפשר לעשות זאת על ידי הגדרת משפטים כלליים, שתיקה או הסכמה מתוך נימוס (לדברים לא חשובים כ"כ לפרט עצמו). קיימת איזו הסכמה שרצוי למנוע קונפליקט גלוי במהלך פעילות הגומלין – "אחדות דעים לצרכי עבודה", רצון לשמור על "שלום בית".
הרושם הראשוני הוא חשוב מאחר והוא הבסיס להמשך פעולות הגומלין. לעיתים הגדרת המצב שובשה, מה שרצינו להפגין לא הופגן ונוצר בלבול. האדם יכול לחוש בושה אבדן עצת ואילו האחרים עלולים לחוש עוינות כלפיו. להגדרת המצב על ידי אדם ישנו אופי מוסרי. האחרים קולטים מהאדם אפיונים חברתיים מסוימים, האדם חייב להיות מה שהוא טוען שהוא. הוא מתנהג בדרך מסוימת ומצפה שינהגו בו בהתאם, וכך גם האחרים מצפים להתנהגות מסוימת מהאדם. אנו זקוקים ליחסי אמון, אנחנו לא מערערים על כל דבר שאומרים לנו.
כדי לשמור על הגדרת מצב רצויה משתמש אדם בטכניקות התנהגותיות. נוהגים מיגנניים כאשר הפרט שומר על הגדרת המצב שלו למנוע מצב בו נהיה נבוכים. נוהגים מגינים כאשר הפרט קולט שמישהו מהאחרים מפעיל את הטכניקות שלו להגנת הגדרת המצב שלו (של האחר), לא נביך אותו יש לנו "טאקט". אלו אמצעי הזהירות הננקטים כדי למנוע שיבושים של הגדרות המצב. אותם שיבושים בהגדרות המצב ה"פאדיחות" משמשות כחלק מההווי של קבוצה כלשהי.
פעולת גומלין היא ההשפעה ההדדית שיש לפרטים בחברה אחד על השני. ביצוע היא הפעילות של האדם המשפיעה על כל אחד מהאחרים. תפקיד הוא דפוס פעולה קבוע.
חקר מוסדות חברתיים מביא תיאור של 4 פרספקטיבות: 1)טכנית: יעילות. 2) פוליטית. 3) מבנה החברתי. 4) תרבותית: ניתוח הערכים המוסריים. כל העובדות שנמצא על מוסד חברתי כלשהו יתקשרו לאחת מהפרספקטיבות הללו. כל הגישות הללו מצטלבות עם הגישה הדראמטורגית.