טרנר מתאר התרשמות בנוגע להשפעות הניעות החברתית במדינה, על מערכת החינוך שלה. מתוארות שתי מערכות לניעות כלפי מעלה, אלו טיפוסים אידיאליים ואינם ממומשים במלואם במציאות. האחת ניעות תחרותית, בו שיוך למעמד העליון הוא פרס המושג באמצעות מאמציו של מועמד - נראה בארה"ב. מטרתה היא מתן תחרות הוגנת לכל הפרטים, והחברה היא הקובעת את הקריטריונים למיצב העילית. שנייה ניעות חסויה - חברי העילית בוחרים מי ישויך למעמד, ע"פ קריטריונים מסוימים שהם קבעו, מטרתה - ניצול הכישרונות. בתחרותית נמנעים מהסקה מוקדמת בשיוכם של יחידם לעילית, לעומת החסויה בה הברירה נעשית מוקדם, היחידים נבחרים בהיותם צעירים. כללי ההתנהגות של העילית החסויה ברורים לעומת התחרותית בה אין כללים מוסריים ברורים. בתחרותית הפרט המקופח נאמן למערכת כי הוא מאמין שיש ביכולתו להגיע למעלה. בחסויה הברירה המוקדמת מונעת פיתוח של תקוות שווא בפרטים הבלתי מוכשרים. נורמת הניעות משפיעה על מערכות החינוך, היא שונה במדינות השונות. בארה"ב החינוך מוצג כהזדמנות שווה, התלמידים המתקשים יקבלו עזרה אישית, תוכן החינוך מעשי, מקנה מיומנויות הדרושות להתקדם, ומספק הדרכה להסתגלות בעולם בו הכללים לא ברורים. באנגליה, ממיינים את התלמידים מוקדם לבתי ספר שונים ע"פ ציוניהם (המצטיינים מקבלים חסות מהמעמד העילי) ותוכן החינוך מטפח את הכללים ואת התרבות העילית. טרנר משער כי בחברה התחרותית הפרט מתוח כי אין לו ביטחון לגבי מעמדו, דואג למצבו החברתי כי צריך להתאימו למיצבו, וסובל מקושי ברכישת מערכת ערכים הולמת.