המאמר דן ביחס בין כח להתנגדות, ועסק בהשלכות של מחקר
ההתנגדות על התאוריות על כח. היא מאמצת את המסגרת התיאורטית של
פוקו לפיה: איפה שיש כח יש התנגדו ו
יש להשתמש בהתנגדות ע"מ לאבחן כח. כשהבדואיות מתנגדות בצורות מסוימות הן עושות זאת נגד סוג כח מסוים (פטריארכית) אך הן לא משתחררות ממע' כח זו ויותר מכך הן נופלות למע' נוספת של כח (קפטליזם). המחקר נערך בשבט אאולד עלי (AWLAD `ALI) הנמצא במצרים לאורך החוף ממערב לאלכסנדריה עד לגבול עם לוב, למרות שאין להם אזרחות הם מגדירים את עצמם כערבים. בעבר היו רועי צאן.
4 צורות ההתנגדות של נשים בדואיות: 1) הפרדה בין המינים- מסתירות סודות מהגברים, מחפות אחת על השניה, טיולים סודיים למרפאים או חברים, מעשנות סיגריות בסתר (ומחביאות אותן כשהילדים מודיעים כי הגברים קרבים) וכו'. הנשים מקבלות את האיסורים וההגבלות המסורתיות כמו ההפרדה בין המינים, אך מביעות "מחאה" במסגרת הפרדה זו. ההתנגדות במגבלות השיח של החברה הבדואית המסורתית. 2)
התנגדות לנישואין – בעיקרון נישואין נעשים ע"י שידוך לפי החלטת האב, בפועל הרבה אימהות וקרובות משפחה מונעות נישואין עם חתנים שלא נראה להן או לבנותיהן. דוגמאות: הבת הבכורה במשפחה המארחת של אבו-לחוד נמנעה מלהתחתן עם מישהו בגלל שאימה התנגדה בטענה שמשפחתו גרה באוהל ולבת שגדלה בבית אין את הכישורים לתחזק אוהל והיא איננה רגילה לחיים קשים אלו, בנוסף הם באוהל מפני שבטעות הרגו אדם בריב, ולפי החוק הבדואי נאלצו לעזוב את ביתם ואדמותיהם, הם חיו בפחד שמשפחת ההרוג תנקום, האם לא רצתה שביתה תהיה אלמנה ולכן סירבה, לכן לפי הצעת הנשים- האב אמר למשפחה שבן דודם כבר ביקש את ידה וזו זכותו. * גם הכלות מתנגדות ושרות שירים בחתונה או כששואבות מים מהבאר, למשל: לא אקח זקן, אדחוף אותן לתעלה/ לא רוצה כובע ערבי ישן- רוצה פ'זו חדש/ לעזאזל עם הבן-דוד, ה' אל תקרב אותי לקרבת דם. מקרים אלו קרו הרבה ולכן הנשים ידעו שניתן להתנגד לחתונה. - כשהגברים מתעקשים או כשהם חייבים טובה למישהו אז הנשים לא יצליחו (אך הן עדיין לא שותקות). גם כאן, ההתנגדות במגבלות החברה המסורתית- המחאה לא ביחס לכללים אלא להחלה הלא מדויקת של הכללים. 3)
לועגות לגברים ולגבריות – האידיאולוגיה מאדרת גברים, נשים אמורות לכבד ולפחד מגברים, אך הנשים לועגות להם מאחורי גבם (במיוחד כאשר הם נכשלים בגלל מתאווה מינית). לדוג': * לעגו לגבר שהיו לו 2 נשים: צעירה שבוגדת בו והוא מתגמל אותה ומבוגרת נאמנה וצייתנית שאותה מעניש (גברים טיפשים ומונעים ע"י תאווה מינית).
* תמיד שמחו יותר שנולד בן והיו שוחטים בשבילו עז, הנשים צחקו שיש לו little pisser that dangles"" דרך ההתנגדות ניתן לראות את שליטת הגברים בנשים ובמיניותם. 4)
שירה לירית שבע"פ- (ghinnawas) השיח החתרני ביותר כי מתבטאים רגשות של פגיעות ואהבה באופן רדיקלי (לעומת האיפוק היומיומי). מדקלמים אותם בעיקר נשים וגברים צעירים, בד"כ בשיחה בין חברים. השירה מפירה את
הקוד מוסרי של צניעות וכבוד על פיו הם נוהגים (שנותן את
הכח לגברים כי הנשים אמוציונאליות ויש לשמור עליהן). הקוד הוא אחד האמצעים החשובים ביותר להנציח את מבני הכח הלא שיויוניים – הפרת הקוד זו היא דרך התנגדות למע' וקריאת תיגר לגברים. בשירה יש סתירה: זו התנגדות אך היא נעשית בדרך מסורתית שבסיסה יחסי הכח, דוג' טובה לדברי פוקו שההתנגדות אינה חיצונית לכח ולא ניתן להפריד בינהם.
סיכומים נוספים אודות "הרומנטיקה שבהתנגדות: מעקב אחר הטרנספורמציה של הכוח בקרב נשים בדואיות"