מיד מייצג הבנייה חברתית של המציאות בגישה הקרויה
אינטראקציה סימבולית (א"ס). בני האדם הם אלו שמבנים את תפיסתם על העולם,
בדגש על משמעות סובייקטיבית. בני האדם מתקשרים ביניהם באמצעות סמלים המייצגים משמעויות שונות. עפ"י מיד, היחיד הוא "דגם מוקטן" של החברה, אך עדיין יש לו ייחודיות פנימית, כושר החלטה וחופש פעולה.
כמו גופמן מיד שייך לגישת האינטראקציה הסימבולית עלפי הגדרת המצב ותפיסתם את המצב. היווצרות העצמי של האדם תלויה באינטראקציה עם הסביבה.
כדי שיתפתח העצמי-SELF צריך חברה. העצמי מורכב מה-I וה-ME , שני מרכיבים נפקדים אך קשורים זה בזה.
I יסוד ספונטאני,לא מודע, משוחרר משיפוטים חיצוניים. נותן תחושה של חופש ואינדיבידואליות.
ME קבלה של התגובה המאורגנת של אחרים, מה אחרים רוצים ממני. הוא מבטא את השפעות וציפיות החברה מהיחיד.
התפתחות הSELF: הSELF מתפתח כאשר הוא בא במגע עם SELVES אחרים.
ילדים בגילאים צעירים נוטים לעשות הצגות , שלהן מספר שלבים:
PLAY של דמויות ערטילאיות המהוות חלק בעל השפעה עבור הילדים (הורים, גננות, מורים). דרך המשחק , הילדים "לומדים" את הדמות – וכיצד להתנהג. את הדמויות הללו מכנה מיד אחרים משמעותיים. דרך המשחקים- יש הפנמה של החברה לתוכנו. הילד הופך לחלק מהחברה
GAMEבשלב זה הילדים מפנימים סוגים של מערכות יחסים, ואת התגובות האפשריות של המשתתפים בסיטואציה. הילד מפנים מערכות של תפקידים, התנהגויות המקובלות לזכר ולנקבה – מה שמסייע בניתוב פעולות לשם השגת המטרה. בשלב זה יוצר הילד את האחר המוכלל (למשל הבנה של מה פירוש להיות גבר ומה פירוש להיות אישה). בהפנמת האחר המוכלל, יש למעשה הפנמה של הקהילה.
בשלב האחרון: מהבנות ספציפיות על האחר המוכלל והקהילה , נוצרת הבנה של מהות החברה בכללה. (לא כולם מגיעים לשלב זה ). רק כשהיחיד לוקח את עמדות החברה והקבוצה באשר למטרות החברתיות ומהות החברה – ניתן לדבר על self מפותח. רק מי שיש לו self מפותח , יכול לבוא בדין ודברים עם החברה, כיוון שיש לו חשיבה רפלקסיבית. (חשיבה: דו שיח פנימי בין היחיד לבין האחר המוכלל ). החשיבה הרפלקסיבית- מובילה לדיאלוג בחברה, ולעיתים אף לשינוי. מיד מבחין בין מודעות ומודעות עצמית.
מודעות: היכולת לזהות תחושות לדוגמא הנאה או כאב. מודעות עצמית שהיא בקרה חברתית המתייחסת לאדם בתור אובייקט היכול לבחון עצמו מבחוץ, ולבחון את רגשותיו, מחשבותיו וכו''.