גישת התיאוריה הפרשנית לתרבות ( אינטראקציה סימבולית)
הגישה התיאורטית של אינטראקציה-סימבולית,
כפי שהיא מוגדרת ע"י הסוציולוגים בלומר (1969) וברגר (1971), תופסת תרבות כיצירה אנושית דינמית המשתנה באופן מתמיד.
התרבות מעוצבת במשותף ע"י אנשים היוצרים את המרכיבים החומריים והלא-חומריים של תרבותם.
¯ כיצד בני אדם יוצרים, ממשיכים ומשנים את תרבותם?
¯ כיצד הם מבינים את המשמעות היומיומית של חייהם?
החיים החברתיים תלויים ביחסי גומלין ( אינטראקציה) בין אנשים, כלומר, זהו תהליך בו הפעילויות של אדם א'' משפיעות על התגובות של אדם ב'', המגיב באמצעות מנגנוני משוב ומשפיע על המשך פעילותו של אדם א'', וחוזר חלילה.
כדי לקיים חיים חברתיים דרושה תקשורת. תהליכי התקשורת הם תהליכים סמליים. בני-אדם מתקשרים באמצעות סמלים, כגון מילים, תנועות גוף, מוסיקה, אמנות ושילוט.
יצירת אינטראקציות במצבים חברתיים-
במוקד התיאוריה של האינטראקציה הסימבולית ניצב המאמץ להבין כיצד אנשים תופסים ומגדירים את המציאות במצבים חברתיים יומיומיים שונים.
כאשר בני אדם נמצאים במצבים שגרתיים, הם משתתפים עם אחרים במספר רב של הבנות לגבי המצב. הם בונים יחסי גומלין זה עם זה על סמך קווים מנחים חברתיים שנלמדו מתוך ניסיון קודם.
לכל אדם יכולת רבה לעצב את המצב מרגע לרגע.
אנשים מסכימים לגבי הגדרת המצב וההתנהגות המצופה במצב מסויים.
אנשים מתמודדים עם מצבים חדשים יחד עם אחרים, ומוצאים פתרונות במשותף, כלומר- הם מפתחים במהירות הבנות והבגרות משותפות (הגדרת מצב משותפת).
דפוסים חברתיים, הנתפסים ע"י בניאדם כחיצוניים, ומכוונים את התנהגותם הם בעצם תוצרים של שרשרות יחסי גומלין בינאישיים.
המציאות התרבותית אינה כה קבועה כפי שאנו חושבים, אלא דינמית ומשתנה.
התרבות עוברת תהליך מתמיד של בנייה ובנייה מחדש.
היא נשארת אמיתית ומציאותית רק על ידי אישורה המתמיד תוך כדי קיום יחסי גומלין עם אחרים. ברגר ולוקמן כינו את תהליכי העיצוב של המציאות התרבותית בביטוי "הבנייה החברתית של המציאות".
המשמעות הסמלית: גישת האינטראקציה הסימבולית מדגישה כי התכונה המבדילה בין בני אדם לבין בע"ח אחרים היא מידת השימוש בסמלים כמתווכים ביחסי הגומלין האנושיים.
סמלים מקשרים בין הפעולה של פרט אחד לבין התגובה עליה מצידו של פרט אחר.
סימנים, סמלים ומערכות סימבוליות הינם מרכיבים תרבותיים חשובים לבניית משמעות משותפת יציבה.