אתנוצנטריות ויחסיות תרבותית
ETHNOS - גזע או עם CENTRUM - מרכז (לטינית)
את המושג טבע
סאמנר ב- 1906 ופירושו ראיית עמנו ותרבותנו מרכז העולם.
בבואנו לבחון תרבות זרה או נוהגים זרים אנו נוקטים באופן טבעי בגישה האתנוצנטרית. כלומר אנו נוטים לראות את תרבותנו טובה ועולה על האחרת. התרבות אליה אנו שייכים הופכת לקנה מידה לכל.
אתנוצנטריות
קיצונית מזינה עמדות המוליכות לפסילתו והוקעתו של עם אחר כתת-אנושי. ולצידוקם של כל מעשי הזוועה והאלימות המופנים נגדו. בצורתה הפחות קיצונית נראית האתנוצנטריות כקוצר ראות תרבותי המביא אדם לידי ראיית תרבותו שלו כמובנת מאליה, ולידי פסילה פסיבית - ולאו דווקא אקטיבית - של תרבויות אחרות.
הביקורת כלפי האתנוצנטריות, מוטחת לעתים קרובות מצד העמדה המוסרית אינטלקטואלית הנקראת
יחסיות תרבותית. סאמנר ביטא נקודת השקפה זו כשאמר:
"המנהגים השוררים בזמן או במקום כלשהו ימצאו - או לא ימצאו - את צידוקם ביחס לאותו זמן ולאותו מקום. מנהגים "טובים" הם אלה התואמים את המצב, מנהגים "רעים" הם אלה שאינם מותאמים".
על פי סאמנר אין בנמצא מדד אוניברסאלי שע"י השימוש בו יוכל צופה מן הצד להעריך נורמות ותרבויות שונות כטובות או רעות. על ערכו של נוהג ניתן לעמוד רק על פי התרומה שהוא מרים לתרבות שהוא מהווה חלק
ממנה.
הגישה הסוציולוגית מחייבת לבחון דפוסים תרבותיים מתוך הקשרם החברתי. ולשפוט אותם על פי תרומתם לחברה שהם מהווים חלק ממנה.
גישה שאינה מעריכה תרבות כטובה או רעה ומכונה
יחסיות תרבותית הייתה במשך שנים רבות הגישה המרכזית בקרב אנשי
מדעי החברה.
בשנים האחרונות מטיחים חוקרים אחדים ביקורת כנגד יחסיות תרבותית קיצונית מדי. לדעתם לא יקשה על סוציולוג לתאר באורח מדעי ואובייקטיבי תרבות הכוללת ריבוי נשים וטקסי בגרות אכזריים (בעיניו)כאשר מדובר באיזה שבט אקזוטי מרוחק. אך לא כך הדבר כאשר מדברים על תרבותה של גרמניה
הנאצית שדגלה ברצח מפגרים, ובהשמדת עמים. כאן נוצרת אצל כולנו התנגשו בין ערכי מוסר אוניברסאליים לבין השאיפה לתאר את התרבות הנאצית באופן אובייקטיבי.
נשאלת השאלה: היכן הגבול? מתי אנו חדלים מלפעול כאנשי מדע אובייקטיביים וחוזרים להעריך תרבויות על פי קני מידה מוחלטים.
דווקא בגרמניה התפתח בשנים האחרונות זרם חדש בסוציולוגיה שחבריו מנסים להתמודד עם סוגיה זו. הם דוגלים בגישה
הרציונאלית, כלומר בוחנים את המערכת התרבותית על פי מידת ההגיות הפנימי שלה. וכך בבואם לבדוק את התרבות הנאצית הם שואלים למשל:
כיצד קרה שאנשים סיגלו לעצמם ערכי תרבות (כמו השמדת יהודים) המבוססים על ע “עובדות" בלתי נכונות. (האשמת היהודים במצוקותיה הכלכליות של גרמניה בשנות ה-20). שאלה זו מעידה על כך שבעלי הגישה הרציונאלית אינם שופטים את התרבות הנאצית על פי קריטריון מוסרי מוחלט, ובכך שומרים לפחות חלקית על עקרון היחסיות התרבותית, אלא על פי ההיגיון הפנימי.
סיכומים נוספים אודות אתנוצנטריות ויחסיות תרבותית