מאז ומתמיד היו מעמדות שונים במדרג. מדכאים ומדוכאים היו תמיד במלחמה בלתי פוסקת. כיום בחברה הבורגנית , לא התבטלו הניגודים המעמדיים, אך עלו מעמדות חדשים, תנאי
דיכוי חדשים וצורות מלחמה חדשות. החברה מתפלגת תמיד לשני מעמדות – בורגנות ופרולטריון. בעקבות גילוי אמריקה והקפת אפריקה – סחר החליפין עם המושבות והתרבות , אמצעי החליפין והסחורות בכלל, נתנו למסחר, לספנות, ולתעשייה תנופה גדולה וחדשה, ומתוך כך חוללו התפתחות מהירה של היסוד המהפכני. עלה מעמד איילי ההון של התעשייה, הבורגנים המודרניים. כל אחד משלבי ההתפתחות הללו של הבורגנות לווה בהתקדמות פוליטית מתאימה, כך שלבסוף ממשל המדינה המודרני אינו אלא ועד פועל , המנהל את העניינים המשותפים לכלל המעמד הבורגני. הבורגנות , בכל מקום שהגיעה לשלטון הרסה את כל היחסים הפיאודלים פטריארכאליים ולא אפשרה שום קשר בין אדם לחברו פרט לאינטרס "תשלום המזומנים" נעדר הרגש – עודדה אנוכיות. יחד עם החירויות הרבות שאפשרה, כוננה חירות המסחר, נטולת המצפון. כלומר, תחת הניצול העטוף באשליות דתיות ופוליטיות כוננה ניצול גלוי, ישיר ונוקשה. הבורגנות
הפכה את כל מעשיי האדם ל"לא קדושים" – הפכה אותם לפועלים שכירים המקבלים שכר מידה.הפכה יחסי משפחה ליחסי ממון. אין קיום לבורגנות ללא הפיכות ביחסים החברתיים. המיוחס והקבוע מתנדף, כל הקדוש נעשה חולין. בני האדם נאלצים לבסוף לראות את מצבם בחברה , את יחסיהם ההדדיים בעיניים מפוקחות. על ידי ניצול השוק העולם שיוותה הבורגנות צורה קוסמופוליטית לייצור ולצריכה של כל הארצות, אין תעשיה לאומית אלא עולמית. הצרכים עולים במקביל. נוצרו משא ומתן ותלות עולמית. נוצרת מעין תרבות קוסמופוליטית. כופה על כל האומות להיות בורגניות, חלק מהציוויליזציה או להעלם מן העולם. יוצרת עולם בדמותה ובצלמה. (דוגמת האמריקניזציה). הבורגנות מכניעה את התרבויות הפרימיטיביות יותר (כמו הכפר, ארצות ברבריות, ואיכרים), לטובת המערב המתקדם העירוני. ליכדה את האוכלוסייה , מירכזה את אמצעי הייצור, וריכזה את הקניין בידי מעטים. התוצאה ההכרחית הייתה הצנטרליזציה המדינית. כבר זמן רב תולדות התעשייה והמסחר הינם תולדות המרד של כוחות הייצור
המודרניים ביחסי הייצור המודרניים, ביחסי הקניין שהן צורך חיים לבורגנות ולשלטונה. משברי המסחר מהווים איום לקיומה של החברה הבורגנית. עם המשברים פורצת מגפה חברתית , מגפת עודף הייצור. החברה מייצרת מעל לצורך, ואז שוב הם חוזרים לברבריות ארעית – לטלטול. היחסים הבורגניים צרו מלהכיל את כל העושר שייצרו. הבורגנות מתגברת על המשברים על ידי א. השמדת כוחות ייצור מרובים , ב. כיבוש שווקים חדשים. ככל שמתפתחת הבורגנות כך מתפתח הפרולטריון.
הפרולטריון הוא נסחר. עם התרחבות מערכת המכונות וחלוקת העבודה, איבדה עבודת הפרולטרים כל אופי עצמאי, וכל טעם בעיני הפועל. פרולטרים עבדים ומשועבדים בעצם למכונות ול"פיאודלים" - מעמד הבורגנות. נעלמים הבדלי גיל ומין לגבי חשיבות העבודה בתוך מעמד הפועלים.הפרולטריון עובר שלבי התפתחות שונים, שלבי התאגדות. התרבות מחאתם מתבטאת לעיתים באלימות. גם במחאה זו שולטים בעקיפין הבורגנים, כך שבעצם כל ניצחון שיושג בדרך מחאתית זהו ניצחון הבורגנות. עם התפתחות התעשייה , הפרולטריון מתרבה, צובר כוח ומודעות לכוחו. ההתנגשויות בין פועל יחיד לבורגני יחיד תופסות צורת התנגשות בין שני מעמדות. מבחינה פוליטית- הפרולטריון כמפלגה פוליטית במדינתו, אך נקרא לדגל גם כעזר לצידו של מעמד הבורגנים , כאשר אלו ניצבים מול בורגנות מחוץ לאותה מדינה/חברה. בסופו של דבר הפרולטריון הוא המעמד המהפכני, בעל הכוח, והוא נעזר לעיתים בבורגנים לשעבר, אשר הבינו את כוחו של גוף זה. הפרולטארי מחוסר קניין, יחסו לאישה ולילדים חוזר לכשהיה לפני עסקי הממון, העבודה התעשייתית מודרנית וההשתעבדות המודרנית להון, הפשיטו אותו מכל אופי לאומי. החוקים הדת והמוסר הם לגביו ''משפטים קדומים בורגניים'' שמאחוריהם מסתתרים אינטרסים בורגניים. מלחמת הפרולטריון הי בראש ובראשונה לאומית. כדי שאפשר יהיה לדכא מעמד, יש להבטיח לו תנאים שבהם יוכל להמשיך בחיי העבדות שלו. כיוון שהבורגנות לא מסוגלת לדאוג לתנאי מחייה לפועל, אין היא מסוגלת לשלוט, היא נדרשת לכלכל אותו במקום שהוא יכלכל אותה. השלטון אינו מתיישב יותר עם חיי החברה. התנאי העיקרי לקיומו ולשלטונו של מעמד הבורגנים הוא צבירת העושר בידי יחידים, התהוות ההון וריבויו. תנאי להון הוא העבודה השכירה. העבודה השכירה עומדת אך ורק על תחרות הפועלים בינם לבין עצמם. "עם התפתחותה של התעשייה, נשמט אפוא, מתחת לרגלי הבורגנות עצם הייסוד שעליו היא מייצרת ורוכשת את המוצרים... כיליונה ונצחונו של הפרולטריון – משניהם אין מפלט."
סיכומים נוספים אודות המניפסט הקומוניסטי