עולים מחבר העמים: אפיונים, צרכים ועקרונות התערבות. רוני ברגר עצם
ההגירה יוצרת אצל כלל המהגרים תהליכים אופייניים ואוניברסאליים.. למהגרים מחבר העמים נוספים
אפיונים ייחודיים הנובעים ממוצאם החברתי- תרבותי. כתוצאה מכך, לעולי חבר העמים תכונות מיוחדות המשפיעות על אופי בעיותיהם, על הסוגיות שהם מתמודדים איתן, על הצרכים הייחודיים להם ועל הדפוסים שהם מקבלים באמצעותם עזרה.
חשוב להבין את האפיונים והתנסויות של העולים על מנת לתכנן התערבות מתאימה ולתת להם מענה מתאים לצרכי האוכלוסייה.
אפיונים וסוגיות של מהגרים מחבר העמים: 1.אפיונים הקשורים להגירה:
הגירה הינה משבר על הגורם לשינוי מהותי בחיי המהגר-מהפך בכל היבטי החיים: 1)
החלפת סביבה פיזית מהמוכר ללא מוכר. אי ההתמצאות הפיסית יוצרת גם אי התמצאות ברבדים עמוקים יותר;2)
שינוי אקלים המתבטא בכך שהמהגרים חיים בו זמנית בשני אזורי אקלים- אזור אקלים חיצוני ואזור אקלים פנימי השונים אחד מהשני;
3) החלפת מקום מגורים וסביבה חברתית;4) שינוי שפה, תרבות ודרך חיים- המהגר לא מכיר לא את שפת הדיבור ולא את שפת החיים של התרבות
הקולטת;5)
שינוי מקום עבודה ומקצוע -במצב כזה נאלצים הרבה פעמים לוותר על הישגים מקצועיים והכרה מקצועית שנבנתה במשך שנים וירידה בהכנסה. מצבים אילו שוחקים מבחינה נפשית וההתמודדות איתם דורשים כוחות רבים. למצבים אילו השלכות פסיכולוגיות, כלכליות, תרבותיות וחברתיות על הפרט המתנסה בהם ועל משפחתו.
הבחינו בשלושה שלבים בתהליך ההגירה:
שלב העזיבה- בשלב זה עולה המחשבה להגר, עולות התלבטויות סביב העניין ונעשות ההכנות המעשיות ורגשיות.
שלב המעבר- מעבר מארץ המוצא לארץ הקולטת . שלב זה מאופיין בארעיות ומידה רבה של אי וודאות וחששות ביחס לעתיד.
שלב ההתנחלות מחדש- התיישבות במקום מגורים בארץ הקולטת ותחילת ההסתגלות. בשלב הראשון נמצאים ב"ירח דבש". הכול נראה נפלא ומבטיח. לאחר תקופה קצרה עקב המפגש עם קשיי המציאות, שוקעים בהלם, דיכאון , נוטים לחשדנות עוינת ומפתחים תחושה שההחלטה להגר הייתה טעות איומה. לבסוף מתחיל תהליך הדרגתי של השלמה עם המציאות החדשה.
לכל אחד מהשלבים האלה קיימים לחצים אופייניים:
שלב העזיבה-נתקלים באובדן תרבותי עקב מכלול האובדנים ברמה הפיסית, תרבותית, חברתית ומקצועית. ההיסוסים והתלבטויות בשלב זה יוצרים קונפליקטים רגשיים ומתיחות במערכת המשפחתית.
שלב המעבר-מאופיין בלחצים של חוסר יציבות בהווה ואי וודאות לגבי העתיד.
שלב ההתנחלות מחדש- בהתחלה עסוקים המהגרים בלחצים של מציאת מקור קיום ומענים לצרכים בסיסיים. העימות עם הפער שבין הציפייה שקדמה להגירה למציאות בפועל גורם להתנפצות חלום
ומעורר את תחושת האובדן. בשלב זה המהגרים נמצאים בהלם תרבות ובמאבק לשיקום תחושת הערך העצמי, ביסוס תחושת השליטה בחיים ופיתוח דרכי תפקוד ההולמות את המציאות החדשה.
הלחצים התוך משפחתיים מוגברים כתוצאה מכך שבני משפחה שונים מסתגלים לתרבות הקולטת בקצב שונה- מתבגרים נוטים להסתגל מהר יותר מהוריהם מה שיוצר מתחים ונתק בין ההורים לילדים. נשים נוטות להסתגל יותר מהר מגברים מה שמעורר מרירות בבני זוגן ויוצר מתחים זוגיים.
מבחינים בין שני דפוסים שמהגרים משתמשים כדי להתמודד עם הלחצים הכרוכים במעבר:
הדפוס החד תרבותי- בוחרים בתרבות אחת כדומיננטית בחייהם ולה הם נאמנים באופן כמעט בלעדי. חלק בוחרים בתרבות המקורית וחלק בתרבות החדשה. הבוחרים בתרבות המקור, מצמצמים את מגעיהם עם התרבות הקולטת למינימום הכרחי, דוברים בעיקר בשפת המקור, נוטים לא להתידד עם חברים לעבודה ממוצא שונה, מגבילים את ילדיהם בכל הקשור לפעילויות של התרבות הקולטת ומפתחים במקרים רבים ביקורת כלפי התרבות הקולטת. לעומתם , יש הבוחרים בתרבות הקולטת כבלעדית, נטמעים בה ומתנתקים כמעט לחלוטין מתרבות המקור.
הדפוס הדו- תרבותי -מהגרים אילו משמרים חלק מהערכים ומנהגים של תרבותם המקורית, ומאמצים במקביל מנהגים וערכים מהתרבות הקולטת.
קיימים חמישה גורמים עיקריים המשפיעים על תגובות של הגירה ועל דפוס שהמהגרים בוחרים בו כדי להתמודד עם השלכותיה: 1) הבדל בין התרבות הקולטת לתרבות המקור.ככל שהשוני גדול יותר הסיכוי להלם תרבותי גדל. 2) מידת הפתיחות של התרבות בקולטת לאנשים מתרבות שונה ורמת הנכונות של המהגרים כלפי התרבות הקולטת. 3) מידת הפתיחות של התרבות הקולטת כפי שהיא נתפסת בעיני המהגרים. אם היא נתפסת כבלתי חדירה המהגרים יוותרו על ניסיון להתערב בה. 4) זמינות של קרובים וחברים שהיגרו בשלב מוקדם יותר והספיקו להתערות במידה מסוימות. הם מתווכים בין המהגר לתרבות החדשה. 5) היסטוריה של התמודדות עם מצבי לחץ קודמים וסגנון הפיתוח של מנגנוני הסתגלות ודפוסי התמודדות עם מצבי לחץ בעבר.
2.אפיונים הקשורים לרקע תרבותי חברתי
1.היבטים תרבותיים: תרבות המקור של המהגרים מעצבת את האופן בו הם תופסים את תהליך ההגירה, חווים אותו ומגיבים אליו. ישנם אפיונים משותפים לכלל המהגרים מחבר העמים. כל המהגרים ממדינות סובייטיות התחנכו במשטר רודני, סמכותי ופטרנליסטי.חייהם אופיינו בהיעדר הזדמנויות לבחירה בהחלטות עקרוניות, בהכרעות אישיות ובחיי היומיום. נמנע מהם ניסיון ומיומנות בקבלת החלטות ויצרו אצלם יחס מורכב כלפי גורמי סמכות, יחס מורכב כלפי מסגרות קבוצתיות ועמדות שליליות כלפי ביטוי חופשי של רגשות.
יחס מורכב כלפי גורמי סמכות- המפגש עם תרבות המערב המאפשרת ומחייבת קבלת החלטות בכל תחומי החיים עשוי להיות מבלבל ומפחיד. עקב היחס המורכב כלפי גורמי סמכות, רבים מהמהגרים מביאים עימם התייחסות מורכבת לשלטונות. התייחסות זו כוללת שלושה מרכיבים: 1)תלות- התרגלו לתלות כמעט מוחלטת בשלטונות ; 2)דרישה לעצמאות- במשולב עם התלות הם נאבקים לחירות אישית ניכרת; 3)גישה מניפולטיבית-הבעת יחס של אי אמון בשלטונות וכאויב שצריך לסדר אותו ע"י חוסר שיתוף פעולה ומציאת דרכים עקיפות ומניפולטיביות להתמודד איתו.
היחס המורכב כלפי הממסד מקבל ביטוי בעמדות המהגרים כלפי שירותים חברתיים וטיפוליים.
הם מגלים חשדנות וזהירות כלפי שירותי בריאות הנפש מאחר ובארץ מולדתם השתמשו בשירותים אילו לרעה לשם מטרות פוליטיות של שליטה חברתית. מי שהתנגד למשטר הוגדר כחולה נפש ואושפז בכפייה במחלקות פסיכיאטריות. למהגרים אין כל הכרות עם עבודה סוציאלית מאחר ולא היו קיימים שירותי רווחה כפי שהם קיימים במדינות מערביות. עובדות אילו גורמות להסתייגות מ"טיפול בדיבור" ומשיתוף זרים במידע אינטימי.
יחס מורכב כלפי מסגרות קבוצתיות- הקבוצה היוותה אבן יסוד בתרבות הסובייטית והציבה את הקולקטיב במוקד בניגוד לדגש המושם על אינדיווידואליזם בתרבות המערבית. התנסויות סותרות אילו יוצרות אצל המהגרים כפילות ביחסים לקבוצה.
עמדות שליליות כלפי ביטוי חופשי של רגשות- הם אינם רגילים לניסוחים כגון "מה זה עושה לך?" " איך זה גורם לך להרגיש?" וכו''. שאלות כאלו זוכות הרבה פעמים להתייחסות לתחושות פיזיות ולא רגשיות. שאלות בעלות גוון אישי נתפסות כפולשניות ומעוררות אסוציאציה של חקירות רשמיות. בנוסף קיים הבדל בסימפטומטולוגיה של מתבגרים .אין הבדלים ברמת המצוקה של מתבגרים בשתי התרבויות אך נמצא שוני בתסמינים של ביטוי המצוקה.
2.היבטים משפחתיים-שכיחות גבוהה של דגמים משפחתיים חלופיים: משפחות חד הוריות, משפחות מנישואים שניים ומשפחות רב דוריות, היכרות מוגבלת עם הדת והמסורת היהודית, הגירה שנכפתה על ילדים , מתבגרים והורים קשישים על ידי דור הביניים אופיינית למשפחות מהגרות מחבר העמים.
קבוצות מיוחדות של מהגרים: אוכלוסיית העולים מחבר העמים אינה עשויה מקשה אחת.קיימות בקרבם קבוצות שמתנסות במשבר מעבר חריף במיוחד בגלל הצטברות של לחצים. לחצי ההגירה מצטרפים ללחצים האחרים ומעצימים זה את זה וגורמים לקשיי הסתגלות ותפקוד. נדגים תהליך זה על שתי קבוצות- בני נוער מהגרים ומשפחות חורגות.
מהגרים מתבגרים- הגירה והתבגרות הם שני תהליכים כוללניים המאופיינים במכלול של אובדנים, תחושה של אובדן שליטה, שאלות של שייכות ומאבק לגיבוש זהות אישית. הלחצים הכרוכים בשני התהליכים מגבירים אלה את אלה באופן הדדי. בגיל זה, חסרה הבשלות הנפשית והם מתמרדים נגד תמיכה של הוריהם ובכך שוללים מעצמם מקורות סיוע בהתמודדות עם קשיי ההגירה. מצד שני, ההגירה מנתקת אותם ממערכת תמיכה בתרבות המקור שהיו יכולים לסייע להם בהתמודדות עם קשיי גיל ההתבגרות. עקב כך, הם נאלצים להתמודד עם הגירה בעודם נתונים למהפכה רגשית והתפתחותית ומוגדרים כקבוצה בסיכון גבוהה. ברגר זיהתה 4 דפוסי הגירה אצל מתבגרים :1)"הדביקים"-מסרבים לאמץ ערכים של התרבות הקולטת. 2) "המוחקים"-שוללים לחלוטין את תרבות המקור ומאמצים את התרבות הקולטת. 3)"המיטלטלים"- פוסחים על שתי התרבויות. 4)"המצרפים"- מנסים לשלב מרכיבים משתי התרבויות.
בפועל, לרשותם עומדים משאבים מועטים לצורך ההתמודדות עם הלחץ הרב שהם מתנסים בו. הוריהם, אשר אינם זמינים לסייע להם עקב קשיי ההסתגלות של עצמם, הרבה פעמים מרגישים מאוימים ע"י התרבות הקולטת ומגבירים את דבקותם במסורת ממולדתם. דבקות זו מגדילה את הפערים ביניהם.
ניתן לזהות שלושה גורמים שמחריפים את ההתרחקות של בני הנוער מהוריהם בדרך לפיתוח עצמאות: 1)בני הנוער גדלו בארץ מוצאם בעידן יותר ליברלי מזה של הוריהם. עקב כך קיים פער תרבותי גדול בין הדורות. 2) הם קולטים את השפה, נורמות ומנהגים בתרבות