מדע כייעוד

על-פי ובר, כל עבודה מדעית יוצאת מן ההנחה- המוקדמת שכללי הלוגיקה והפרקטיקה שלה הנם בעלי תוקף. בנוסף, המחקר המדעי יוצא מן ההנחה-המוקדמת כי תוצאותיו בעלות חשיבות במובן זה ש"כדאי לדעתן", הנה בגדר "ייעוד".  לדידו, זו הראשונה, הנה הצד הפחות בעייתי במחקר המדעי ואילו זו האחרונה כוללת כל הבעיות של המחקר המדעי, שהרי אי-אפשר להוכיח הנחה-מוקדמת זו באמצעים מדעיים. ניתן רק לפרשה תוך התייחסות למשמעות הסופית של המחקר המדעי, שאותה על האדם לקבל או לדחות בהתאם לעמדותיו הסופיות בחייו. זאת ועוד מוסיף ובר, כי בטיב היחסים בין העבודה המדעית לבין הנחותיה-המוקדמות יש הבדלים נרחבים בהתאם למבנה שלהן. 
במאמרו "מדע כייעוד" מציג ובר כיצד בעייתיות זו באה לידי ביטוי במחקר המדעי, כל זאת תוך מתן דוגמאות מתחומים שונים של המדע כגון: מדעי הטבע, הרפואה, המשפט, התרבות ולבסוף נותן ובר דעתו על התחומים הקרובים אליו - הסוציולוגיה, ההיסטוריה הכלכלה ומדעי המדינה, אשר מלמדים כיצד להבין ולפרש תופעות מדיניות, ספרותיות וחברותיות על-פי מקורותיהן, אך אין הם נותנים לנו תשובה על השאלה אם קיומן של תופעות אלה היה כדאי, ואם כדאי הוא כיום. בנוסף, אין הם משיבים על השאלה - אם שווים הם במאמץ הדרוש לידיעתם. הם יוצאים מן ההנחה- המוקדמת שיש עניין בכך, אבל אין הם יכולים להוכיח "מדעית" שכך הוא הדבר. העובדה שהם מקבלים עניין זה כהנחה-מוקדמת אין פירושה בשום פנים שהדבר מובן-מאליו.
תרומתו של המדע לחיים הפרקטיים והאישיים:
ראשית, המדע תורם לטכניקה של ניהול חיי האדם על-ידי חישוב של אובייקטים חיצוניים שונים, טוב כפי שפעולות האדם עושות. שנית, המדע תורם דרכי חשיבה, כלים ואימון לחשיבה. כלומר תרומות אלו מהוות מתודה מדעית שהנה כלי שרת בלבד. שתי תרומות אלו אינן קצה תרומת המדע. תרומה (מטרה) פרודוקטיבית שלישית הנה כי במדע, האבחון והניתוח הלוגיים משמשים להבהרת העובדות והיחסים החוקיים ביניהן על היבטיהם השונים, לרבות ההיבטים האתיים. כלומר המדע מבהיר באלו אמצעיים חייבים להשתמש לצרכי תכלית מסוימת. אין הוא דן בערכים שבתכליות אלה אלא שוקל את האמצעים כנגד התכליות. ההכרעה בדבר טיבן של התכליות עצמן היא הכרעת הרצון מחוצה לו. בעיית ההערכה והערכים ובעיית גילוי העובדות וקשריהן שונות זו מזו לפי עצם טיבן, וניקיון הדעת המדעי חייב להבדיל ביניהן הבדל מובהק.