המגזר השלישי

        המגזר השלישי             ארגוני המגזר השלישי נקראים בשמות שונים כגון: וולונטריים, פילנתרופיים, ללא-כוונת רווח ועוד. הינם ארגונים אשר אינם קיימים למטרות הפקת רווחים כלכליים (כמו ארגונים של המגזר העסקי) ואינם ארגונים סטטוטוריים ממשלתיים או עירוניים הקיימים בתוקף חוק או תקנה והכפופים למסגרות אלה (כמו הארגונים הפועלים במגזר הציבורי). לאור העובדה שמגזר ארגונים זה ממוקם בין המגזר העסקי (הראשון) לציבורי (השני), והוא קטן משני אלה, נהוג, בשנים האחרונות לכנותו "המגזר השלישי" (על פי גדרון ב. בתוך הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 1996). סלמון ואנהייר (בתוך גדרון ואחרים, 2003) פיתחו הגדרה בינלאומית חיובית של ארגונים השייכים ל"מגזר השלישי". לדעתם על הארגון לקיים חמישה תנאים על מנת שיוכל להיכלל ב"מגזר השלישי": 1. עליו להיות ארגון פורמלי; 2. להיות נפרד ממערכת המדינה; 3. אסור לו לחלק רווחים; 4. עליו להיות בעל מנגנונים עצמאיים לקבלת החלטות הנוגעות לארגון; 5. עליו להיות בעל מרכיב פילנתרופי ו/או וולונטרי. בישראל ארגונים העומדים בחמשת התנאים הללו הם גם ארגונים המוגדרים מבחינה חוקית כארגונים ללא כוונת רווח: עמותות, חברות לתועלת הציבור והקדשות (גדרון ואחרים, 2003).             כנען במאמרו (כנען, 2004) מציין שמדינות רווחה רבות מתרחקות בהדרגה מהתלות במגזר הציבורי ומעבירות את הסמכויות לידי המגזר השלישי. תהליך דומה, אך בקצב איטי יותר, מתרחש גם בישראל (תמיר, 2003). למרות שלא קיימת מדיניות מוצהרת וברורה של הממשלה כלפי המגזר השלישי, המדינה מזרימה כספים רבים לאלפי ארגוני מגזר שלישי הפעילים בתחומים שונים (גדרון ואחרים, 2000). הדו"ח המסכם של הוועדה לבדיקת תפקידי המגזר השלישי בישראל והמדיניות הננקטת כלפיו מסביר שבמערכת הפוליטית קיים חשש שקביעת מדיניות ברורה תעניק לגיטימציה לפעילות המגזר השלישי ותביא לחיזוק הדרישות לקבל נתח משמעותי יותר מן המשאבים. מצד שני חלק מארגוני המגזר השלישי מעדיפים את המדיניות העמומה כיוון שהם חוששים שבמדיניות ברורה הממשלה עלולה להגביר את הפיקוח הממשלתי על פעילותם ולהתערב בעבודתם (גל-נוי, 2003). מכאן, שבמשך שני העשורים האחרונים עוברת החברה הישראלית מהפכה שקטה: "מהפכת המגזר השלישי". בתהליך זה גדל באופן משמעותי, מספרם וחשיבותם של ארגוני המגזר השלישי. תהליך זה מתקשר לתהליכים אחרים שעוברת החברה בישראל אשר בו בזמן ניזונים ומזינים את ה"מהפכה במגזר השלישי". תהליכים כגון: הפרטה של שירותים ציבוריים, דמוקרטיזציה של מסגרות פוליטיות ושלטוניות ושבירת המונופולין שלהן בהיבטים שונים של פעילותן.             בישראל 34,000 ארגוני מגזר שלישי (גדרון ואחרים, 2003) והם כוללים מספר ישויות משפטיות: עמותות, חברות לתועלת הציבור, הקדשים, ואגודות עותומניות. תכני פעולתם רבים, כגון: בריאות, חינוך, תרבות, סביבה, נופש, דת ועוד. מטרתם הגשת שירותים (בריאות, חינוך או רווחה), חינוך הציבור (הפסקת עישון), שינוי מדיניות, סינגור ושמירה על זכויות אזרח. חלקם יכולים להיות קטנים כמו וועד הורים בבית ספר או קופת גמילות חסדים שכונתית וחלקם יכולים להגיע למימדים עצומים כגון אוניברסיטאות, בתי חולים וקופות חולים. ב-1996, רוב פעולות המגזר השלישי היו מרוכזות בשני ענפים כלכליים: בריאות (38%) וחינוך ותרבות (47%) סעד, רווחה ודת מהווים רק 9% מכלל הארגונים (על פי גדרון ב. בתוך הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 1996). אולם כבר בשנת 1998 מהווים הארגונים הדתיים 43% מכלל הארגונים הרשומים בישראל, הרבה מעל לחלקם היחסי של הדתיים באוכלוסייה (גדרון ואחרים, 2003). רשימת מקורות   בן-מאיר, ד. (1988). העבודה ההתנדבותית בישראל- להלכה ולמעשה. ירושלים, כרטא.   גל-נוי, י., ואחרים. (2003). הוועדה לבדיקת תפקידי המגזר השלישי בישראל והמדיניות הננקטת כלפיו. דו"ח מסכם. אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע.   גדרון, ב., קטן, י., טליאס, מ. (2000). מדיניות הממשלה והשלטון המקומי כלפי המגזר השלישי בישראל. באר שבע, אוניברסיטת בן-גוריון.   גדרון, ב., בר, מ., כץ, ח. (2003). המגזר השלישי בישראל – בין מדינת רווחה לחברה אזרחית. הקיבוץ המאוחד, תל-אביב.   הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. (1996). מוסדות ללא כוונת רווח בישראל 1991. ירושלים, פרסומי הממשלה.   כנען, ר. ואחרים (2004). קהילות דתיות כספקיות שירותים חברתיים: שירותים, יכולת, תרבות והתנהגות אירגונית. ירושלים, האוניברסיטה העברית.   סלע, י., שלגי, י., רימור, מ. (1994). מגזר ההתנדבות והמלכ"רים – סקר ארצי דו"ח סופי. תל-אביב. ג'וינט ישראל.   פרי, י. (1987). דע, חברה ומשטר. הדמוקרטיה עקרונות ומאפיינים. מרכז ההסברה, ירושלים.   רביצקי, א. (1998). אישים ומעשים בישראל: דתיים וחילוניים בישראל אמנה חברתית. מקסם, תל-אביב.   שמיד, ה. (1998). ההקשר המשתנה של השירותים החברתיים ומקומם של הארגונים ללא כוונת רווח בהספקתם. ירושלים, האוניברסיטה העברית.   תמיר, י. (2003). שיתוף המלכ"רים והממשלה בייזום שירותים חדשניים כמנוף לשינוי מדיניות. ירושלים, האוניברסיטה העברית.