סודות שפת הגוף והמסרים הסמויים בתקשורת בין אישית

כולנו עוטים מסכות, אבל מסכותינו מנוקבות ומבעד לנקבים דולפים להם החוצה המסרים האוטנטיים.
המילים בתקשורת משפיעות רק ב 7 אחוז, שפת הגוף והמימד הקולי (אינטונאציה) משפיעה על 93 האחוזים הנותרים. "האיך" הנאמר, משפיע לעין שיעור הרבה יותר מאשר ה"מה".
כמה שהדבר ישמע אבסורדי, משך הזמן הלוקח להתגבשותה של התרשמות על אדם הוא בין 45 שניות עד ארבע דקות.
במשך זמן זה משדר האדם באמצעות גופו וקולו – אלפי סימנים, מסרים ואותות, הנקלטים באופן חצי מודע ובלי מודע אצל הזולת ומעצבים, בסופו של דבר, את "מפת ההתרשמות" שלנו מן המשדר.
שחקנים מיומנים יכולים לזייף שפת גוף, בעיקר כאשר אחרים כתבו להם את הטקסט. מרבית האנשים לא יכולים לזייף שפת גוף משום חוסר התיאום שיופיע בודאי בשימוש בתנועות העיקריות, בסימני הגוף המזעריים ובשפת הדיבור.
לדוגמא: כפות ידיים פתוחות מתקשרות עם כנות, אבל כאשר השקרן פותח את כפות ידיו ומחייך אליך בזמן שהוא משקר לך, התנועות הזעירות שלו מסגירות אותו. אישוניו
עלולים להתכווץ, אחת מגבותיו להתרומם וזווית פיו עלולה להתעוות. סימנים אלו מנוגדים לתנועת כף היד הפתוחה והחיוך הכן. התוצאה היא שהשומע לא יאמין למשמע אוזניו.
 
כיצד מתעצב הרושם שלנו על אדם ומה משפיע על היווצרותו?
- גורם הראשוניות.
- גורם האחרוניות.
- גורם התבלטות.
- גורם ההילה.
- גורם התדירות.
- הגורם האיכותי.
- גורם ההתניה.
 
גורם הראשוניות
"אף פעם אין לך הזדמנות שניה לעשות רושם ראשוני".
כאשר אנו נפגשים לראשונה עם אדם, הערכתנו מושפעת בעיקר מן המידע הראשוני. גם אם בהמשך נקבל מידע שונה לגבי אותו אדם, אנו מתעלמים ממנו ומייחסים לו פחות משקל. זאת מאחר ויש לנו נטייה להתעלם ממידע הנוגד את מה שכבר ידוע לנו, או שאנו מפרשים מחדש מידע מאוחר יותר, בצורה שתהלום את ההשגה שכבר עיצבנו לעצמנו לגבי נשוא התרשמותנו.              (סלומון אש – 1946)
 
גורם האחרוניות
בניגוד לאש, מציע נורמן אנדרסון (1965), את השפעת הרושם האחרון כמאפיל ומוחק את הרשמים שנקלטו לפניו.
אולם התנאים ליצירת השפעות אחרוניות אינם כה שכיחים במציאות היום יומית כמו התנאים ליצירת השפעה ראשונית.
לדוגמא, כאשר אנו מוזהרים מראש לא לגבש דעה על אדם קודם שנקבל את כל המידע עליו, אנו נוטים יותר להשפעת האחרוניות בהתרשמותנו.
 
גורם ההתבלטות
לעיתים נחרתים במוחנו דברים מסוימים יוצאי דופן מאד ביחס לאדם. בגד מוזר, משהו יוצא דופן בתווי הפנים, בסגנון ההליכה או בדיבור וכו''.
גורם זה מנוצל כאשר אדם רוצה להרשים את הזולת, כדי שייחד אותו מאחרים ע"י יצירת התבלטות חיצונית או התנהגות שונה מתוכננת.
 
גורם ההילה
תכונה חיובית או שלילית, מקרינה השפעתה על תכונות נוספות שמייחס אדם לזולתו.
אדם יפה, עשוי להיחשב ליותר חכם יותר ידידותי.
אדם חכם , עשוי להיחשב יותר חרוץ, חברי מתחשב.
אדם טיפש עלול להיחשב כעצלן, לא ידידותי, נוקשה.
 
גורם התדירות
בתהליך ההתרשמות החיצונית, יש חשיבות רבה לתדירות של פרט התנהגותי מסויים. כאשר אדם משדר אותם אותות בתדירות גבוהה יחסית, קיים סיכוי רב יותר שהאות ייקלט ויטביע את רישומו אצל הזולת. למשל, נגיעה תכופה בשיער, או ביצוע חוזר ונשנה של תנועת יד מסוימת.
לדוגמא: אם אדם נע בכיסאו פעם או פעמיים, עשוי דבר התנוחה להתפרש כשינוי תנוחה מטעמי נוחיות. אולם תזוזות רבות ותכופות מדי יצרו רושם של חוסר שקט נפשי ועצבנות.
 
גורם האיכות
אנו נוטים לשים לב לדרך בה אדם מבצע את מעשיו. כלומר – עד כמה הוא משקיע את עצמו בפעולתו ומה הגיבוי הרגשי שהוא מעניק להתנהגותו החיצונית. למשל אדם שאינו נע בדברו נתפס כעצור, בעוד שאדם המלווה את הדיבור בתנועות מלאות וחזקות נתפס כאדם מלא עוצמה.
האיכות מתקשרת גם למידת ההתאמה בין המלים הנאמרות לבין שפת הגוף. אדם המביע החלטיות במילים, אך שפת גופו משדרת רפיון ותבוסתנות, לא "יעבור" מבחינת הרושם שהוא עושה.
 
גורם ההתניה
מידע חיובי, או שלילי, מוקדם שיש לנו על אדם מסויים, מתנה את הדעה שנגבש עליו.
מידע זה עשוי להיות מוטעה או סוביקטיבי ולכן רצוי להיות מודעים לקיומו או להשפעתו. גורם זה מתייחס לתפיסה הסוביקטיבית שיש לכל אדם לגבי אדם אחר, ממנו הוא מתרשם. כלומר – הרושם החיובי תלוי לא רק  ביכולתו של אדם מסוים ליצור אותו – אלא גם בסוביקטיביות של הקולט. לפעמים העובדה שהזולת  מזכיר לנו בהופעתו או בהתנהגותו משהו מוכר, לגביו יש לנו אסוציאציות חיובית או שלילית – עשוי להשפיע על יחסנו אליו.
 
כיצד הגוף משדר חוסר האמינות ?
אדם המבטא מילים שאינן מתארות את אשר הוא חשב באמת, נמצא במתח מסובין שני קטבים של אמת ושקר.
במצב כזה הגוף מגיב, בדרך לא מודעת, לשם פריקת המתיחות הנוצרת כתוצאה מהמתח בו נמצא האדם המשקר. המתח מתבטא ב"אזורי נזילה", דרכם מסתנן החוצה מידע העשוי ללמדנו על קיומו של השקר.
לאדם המשקר עלולה "לברוח" תנועה קטנה ומסגירה כמו נגיעה קלה באף, או כיסוי מהיר וחטוף של הפה.
מחקר שבדק את שפת גופן של אחיות שנאלצו לשקר או להסוות את האמת מקרובי חולים סופניים מצא כי תוך כדי הדיבור ביצעו אחוז גבוה של האחיות תנועת יד קטנה הצידה, שדמתה להשלכה חפוזה של פסולת. האחיות שביצעו אותן כאילו ניסו להיפטר מהשקר שביטאו, או מתחושת חוסר הנוחיות שליוותה את אמירתו.
אחיות שהתבקשו לתת לחולים תרופות דמה (פלאסיבו) לצורך מחקר תרופתי, הירבו לגעת לעצמם בפנים תוך כדי מתן התרופה.

מדוע נגיעה בפנים רומזת על אמירת שקר ?
כאשר הילד הצעיר משקר, לעיתים תכופות הוא מכסה את פיו בידיו, בניסיון לעצור את המילים השקריות מלצאת החוצה. ככל שהאדם מתבגר, תנועות היד אל הפנים מתעדנות והן גלויות לעין פחות, אבל הן עדיין מופיעות כאשר האדם משקר.
מהן תנועות הנגיעה באזור הפנים המסגירות שקר?
1. שמירת הפה
2. נגיעה באף
3. שפשוף העין
4. משיכת הצווארון
1. שמירת הפה

1. שמירת הפה
היד מכסה את הפה והאגודל נלחץ ללחי, בזמן שהמוח באופן תת הכרתי מדריך לנסות ולדכא את המלים השקריות הנאמרות. הרבה אנשים מנסים להסתיר את תנועת היד ע"י שיעול מזויף.
אם המדבר משתמש בתנועה זו, זוהי הוכחה לכך שהוא משקר. אם לעומת זאת, הוא מכסה את פיו בזמן שאתה מדבר, זה מוכיח שהוא מרגיש שאתה משקר.
2. נגיעה באף
תנועת הנגיעה באף היא ביסודה גירסה מוסוות  ומתוחכמת של תנועת שמירת הפה. היא יכולה להיות מורכבת מכמה שפשופים קלים מתחת לאף, או מנגיעה יחידה מהירה, שאינה ניתנת כמעט לאבחנה. האדם ממשש את אפו, משפשפו, מסתיר אותו, אוחז בו בשתי אצבעותיו או מחטט בו... פעולת החיטוט מהווה מעין הסחת דעת ממצב האיום בו מוצא אדם את עצמו. נשים אחדות מבצעות את התנועה הזאת בליטופים קלים וזהירים, כדי לא לטשטש את האיפור.
אחד ההסברים למקורה של תנועת הנגיעה באף הוא שתת ההכרה מדריך את היד לכסות את הפה, ברגע של שקר, אולם ברגע האחרון, בניסיון להסתיר זאת, היד נדחית מן הפנים והתוצאה היא תנועה מהירה של נגיעה באף.
הסבר אחר הוא שאמירת השקר עוקצת קלות את קצות העצבים שבאף ופעולת השפשוף מרגיעה את העיקצוץ (האף של פינוקיו).
גם המקשיב המטיל ספק בדברי המדבר, משתמש בתנועה זאת.
 
3. שפשוף העין
תנועה זאת היא ניסיונו של המוח לשרטט בקווים כלליים את ההונאה, הספק או השקר שהוא רואה, או להימנע מלהסתכל בפני האיש שלו הוא משקר. גברים בדרך כלל משפשפים את עיניהם בחוזקה, ואם השקר הוא שקר גדול, הם מפנים את מבטם, בדרך כלל לריצפה.
נשים משתמשות בתנועת שפשוף קטנה ועדינה, מתחת לעין. הן מתחמקות ממבטו של המקשיב באמצעות התבוננות בתקרה.
הפסקת קשר העין מתוך לחץ, יכולה גם להתבטא בעצימת עין רגעית ("אינני כאן, אני במקום אחר..") או כיסוי העין על היד, המסתיר את בן השיח את חוסם את קשר העין
 
4. משיכת הצווארון
ד"ר דסמונד מוריס ציין שבדיקת התנועות של בני אדם האומרים שקר, העלתה, שאמירת השקר גורמת לתחושת עקצוץ ברקמות הפנים והצוואר שלהם, והם מגרדים או משפשפים אותם, כדי להרגיע את התחושה.
זה נותן הסבר לתנועת משיכת הצווארון שבני אדם אחדים מבצעים כאשר הם משקרים או חושדים שנתפסו באמירת שקר. כאילו השקר יוצר שלולית קלה של זיעה על הצוואר, כאשר הרמאי חש שאתה חושד בו. תנועה זו משמשת גם את האדם הכועס או המתוסכל, הזקוק למשוך את צווארנו בניסיון לאפשר לאוויר הקר לצנן אותו.
כיצד הפנים חושפים את רגשות האדם ללא יכולת שליטה של האדם?
בפנים ישנם כמה סימני לחץ פיסיולוגיים (להבדיל מהסימנים התנועתיים), אותם אי אפשר להסוות:
הסמקה – גודש של דם בפנים, הגורם להם להיראות אדומים. בדרך כלל הסמקה מביעה
רגישות לנושא מסוים.
דופק בצוואר – במצב של לחץ, זרם הדם מתגבר ובמקומות שהעורקים או הוורידים קרובים לעור ניתן לראות את הדופק.
גרגרת הגרון- עולה ויורדת במהירות. ישנם נסיונות בליעה כתוצאה מהתייבשות הרוק, הנובעת מצריכת נוזלים גבוהה במצב של מתח.
(יותר נדיר) – עיוות בקצה העין או בזוית הפה וכן הזעה במצח או בצדעים.

כיצד בודקים אמינות של אדם?
השוואת המסר המילולי עם המסר ההתנהגותי. מה שנאמר במילים הוא פחות אמין ממה שנמסר ע"י ההתנהגות. כאשר יש סתירה בין השניים, הגירסה ההתנהגותית של ה"איך", היא אמיתית יותר מאשר הגירסה המילולית של ה"מה" שנאמר במילים.
לדוגמא: אדם אומר "אין בעיות אני מרגיש מצוין", אולם שפת גופו לא רק שאינה תומכת במסר זה אלא מביע

סיכומים נוספים אודות סודות שפת הגוף והמסרים הסמויים בתקשורת בין אישית