הצגת האני בחיי היום יום

הצגת האני בחיי היום יום/ גופמן
הקדמה- כאשר אדם נקלע למחיצתם של אחרים , הוא שואף לדעת עליהם כמה שיותר פרטים כמו סטאטוס, תפיסת עולם, יכולות, אמינות וכו'. מידע זה מסייע לו לדעת מה יצופה ממנו ומה לצפות מהם. אנשים באים עם ידע מוקדם על האדם ומסיקים ידע נוסף מהתנהגותו בהווה. במידה ולא הייתה הכרות מוקדמת נעזרים בניסיון מאינטראקציות קודמות עם אנשים אחרים , ומידע נצבר. את רוב הידע וההתרשמות מקבלים על האדם מתוך אינטראקציה עמו, ומהדרכים בהן הוא בוחר להציג עצמו. (מילולית ופיזית). כושר הביטוי של הפרט מתבטא ב:1. הרושם אותו פרט יוצר 2.הרושם הנוצר למראהו (כיצד נתפס בעיניי אחרים). בשתי דרכים אלו יכול האדם להעביר רושם מוטעה ומטעה. הקבוצה מקבלת את הפרט מתוך אמון, טרם הוכיח אותו. מידת הביטחון שיחושו עימו, תלויה ברמת המידע המצויה כבר בידיהם עליו, ובהשוואות אל עולמם וניסיונם הקודם. מנקודת מבטו של הפרט: ללא תלות במטרה מסוימת שיש לאותו אדם, וללא תלות במניע שיש לו לשאוף למטרה זו, הנה תמיד עניינו הוא לשלוט על התנהגותם של אחרים ובעיקר בתגובה שלהם אליו. . את השליטה הוא משיג בכך שהוא משפיע על הגדרת המצב שמנסחים לעצמם האחרים- ע"י הרושם שמשאיר עליהם. על כן מטרתו היא שהרושם שיועבר הוא זה שהתכוון להעביר. הרושם שנוצר מפגישה עם אדם, הוא תקשורת לא מילולית, שבדרך כלל אין בעליה מתכוון אליה, גם אם ניסה לכוון אליה כביכול. לפעמים אדם יעלה רושם בצורה מאוד מחושבת על מנת לעורר באנשים רושם מסוים שאליו הוא שואף. לפעמים ינהג בדרך מחושבת ללא שיהיה מודע לכך, ולעיתים ינהג מתוך חובה לנורמות חברתיות ולא מתוך כוונה להעביר רושם שייתפס על ידי המתרשמים מהתבטאותו. ניתן להגיד כי אותו הפרט יצר באופן תכליתי הגדרה מסוימת של מצב וטיפח באופן תכליתי את ההבנה כי שורר מצב דברים נתון. תגובת הקהל, היודע כי אדם מנסה לעורר רושם הנראה חיובי בעיניו, עשויה לחלק את הסתכלותו לשניים: הדיבור- קל לראות פתח למניפולציות על ידי הנואם, וחלק שנראה כי לאדם יש מעט עניין בו והשליטה שלו בו נמוכה – נובע מהרושם הנוצר ממנו.- זהו אמצעי לבדיקת תקפותו של הרושם. אדם- חש במשתנה עלי עושה מניפולציות, ואילו הסביבה רואה גם את המשתנה התלוי וגם את המשתנה הבלתי תלוי. היות ואנשים מודעים להסתכלות הסביבה יותר ויותר, הם עלולים לנצל זאת על מנת לתת רושם "בעל תוקף" . כך נוצר מעגל אינסופי של הסתתרות- גילוי- התגלות מזויפת- וגילוי מחדש. תקשורת זו נעה כל הזמן בין סימטריה לא-סימטריה. בסופו של מעגל זה הגיוני כי למתבונן על השחקן ישמר היתרון. בדרך כלל הגדרות המצב הנוצרות בידי המשתתפים השונים תואמות במידה רבה זו לזו, ולכן לא נוצרת סתירה גלויה. לא נוצרת הבעה גלויה של רגשות בפני שאר הנוכחים. חבויות בתוך מעגל זה המון נורמות חברתיות של עשה ואל תעשה. ישנה גם פעולת גומלין חברתית- הפרט יכול להצדיק את מעשיו בעבר תמורת שתיקה או הסכמה , כל עוד הוא לא פוגע באינטרסים של האחרים. "אחדות דעים לצרכיי עבודה"- ישנה הסכמה האומרת שרצוי למנוע קונפליקט גלוי בכל הנוגע להגדרת מצב. הגדרת המצב הינה תלוית סיטואציה. ישנה חשיבות רבה למידע המצוי בידי הפרט בהתחלה. מידע זה הוא בסיס להגדרת המצב של הפרט. ככל שמתקדמת פעילות בגומלין בין המשתתפים, יהיו תוספות ותיקונים למצב הידע ההתחלתי. התוספות צריכות להיות קשורות בקשר חזק עם עמדותיהם ההתחלתיות של המשתתפים. קשה יותר לשנות יחס תוך כדי פעילות גומלין מאשר בטרם התחילה. נדמה לנו כי רושם ראשוני , התחלה טובה , הם המפתח לפעילות גומלין טובה, אך ישנם מקרים הקורים תוך כדי פעילות הגומלין העלולים לסתור את הגדרת המצב , להטיל בה ספקות ולשלול אותה. כאשר אלו קורים, חלק מהנחות היסוד מאבדות את תוקפן, הגדרת המצב נדמית מוטעית והמצב אינו מוגדר. ברגעים אלו עולות תחושות בושה, עוינות ומבוכה. לכל הגדרת מצב יש אופי מוסרי. הוא נבנה על העיקרון כי לכל אדם בעל אפיונים חברתיים , הזכות המוסרית לצפות כי אחרים יעריכוהו כערכו וינהגו בו בדרך נאותה . יחד עם זאת הוא חיב למעשה להיות מי שהוא טוען שהוא. בעקיפין הוא מוותר על כל התביעות להיות משהו שונה ממה שהוא נראה. נוהגים מגנניים- אסטרטגיות וטקטיקות בהם נעזר אדם כדי להגן על הגדרת מצב שיצר הוא עצמו. נוהגים מגנים- אסטרטגיות וטקטיקות בהם נעזר אדם כדי להגן על הגדרת מצב שיצר זולתו. שני סוגי נוהגים אלו חייבים להתקיים יחד על מנת ליצור רושם מטופח, ולהגן מפני שיבושים. לכל קבוצה יש מאגר משחקים, שעשועים וסיפורי מעשיות המכילים בתוכם מוסר השכל, וכל אלה משמשים מקור לבדיחות הדעת, אמצעי פורקן לחרדות וכן עצה לבני הקבוצה לנהוג במתינות בתביעותיהם וריסון בציפיותיהם. ההקשר האנאליטי- חקר מוסדות חברתיים כמערכות סגורות. היבטים של הגדרתושג: טכני- מערכת פעולות שאורגנו במתכוון כדי להשיג יעדים שהוגדרו מראש- יעיל או לא יעיל. פוליטי- ניתוח מהותן של הפעילות שיכול כל אחד מהמשתתפים לתבוע מייתר המשתתפים, ניתוח הסנקציות, וסוגי הבקרה החברתיים המנחים הפעלה של פיקוד ושימוש זה בסנקציות. מבנית- ניתוח סטאטוס חברתי, וסוגי היחסים החברתיים הנהוגים בין קבוצות משנה בתוך הארגון. תרבותית- ניתוח הערכים המוסריים המשפיעים על אופייה של הפעילות בתוך המוסד החברתי הנדון.(אופנות, מנהגים, טעם, נימוסים) להשגת מטרות סופיות ולהגבלות נורמטיביות המוטלות על האמצעים להשגת מטרות אלו וכו'. כל העובדות הנוגעות למוסד חברתי נוגעות בפרספקטיבות אלו בצורה שונה והפרספקטיבה מעניקה להן קדימות וסדר משלה. דרמטורגית- עוד פרספקטיבה, דרך סופית לארגן על פיה את העובדות. יוביל לניתוח הזהות ויחסי הגומלין של אותם צוותי-ביצוע הפועלים בתוך המוסד. פרספקטיבה זו מתחברת לכל אחת מארבע הפרספקטיבות שהוצגו קודם לכן.טכנית ודרמטורגית- לשתי הפרספקטיבות חשובה העובדה, לפיה תהיה קבוצת אנשים אחת מעוניינת לבחון את האפיונים שאינם נראים לעין ואת איכות ביצוע העבודה של קבוצת אנשים אחרת- ואותה קבוצה אחרת תהיה מעוניינת ליצור את הרושם, כי עבודתה אכן כוללת אפיונים נסתרים אלו.