אוריינטליזם/סעיד
סעיד מגדיר את האוריינט כהמצאה אירופאית שמאז העת העתיקה היה מקום של רומנטיקה,אקזוטיקה,זיכרונות ונופים. המאמר מבחין בין תפיסת
האוריינט האמריקאית בהשוואה לזו האירופית.
לאירופאים ( ובעיקר לבריטים ולצרפתים), יש מסורת ארוכה של
אוריינטליזם ( פירוט בהמשך ) ואילו בעיני האמריקאים האוריינט נקשר עם המזרח הרחוק, והסתכלותם עליו היא פשטנית יותר.
האמריקאים החלו בהסתכלות זו רק לאחר מלחה"ע ה 2. האוריינט סייע להגדיר את אירופה והמערב בתור ניגודה בדימוי,ברעיון,באישיות ובחוויה. שלוש משמעויות לאוריינט: כל מי שמלמד,כותב או חוקר את האוריינט נחשב לאוריינטליסט. מה שהוא כותב – נחשב לאוריינטליזם. אוריינטליזם הוא סגנון מחשבה המבוסס על הבחנה בין האוריינט (מזרח) והאוקסידנט (מערב). הגדרה היסטורית וחומרית לאוריינטליזם:
האוריינטליזם כסגנון מערבי למשול באוריינט לארגנו מחדש ולקנות סמכות עליו. בחינת האוריאנטליזם עפ"י פוקו: השיח האוריינטליסטי אפשר את הפיקוח האדיר שבאמצעותו הצליחה התרבות האירופאית לנהל ואף לייצר את האוריינט מבחינה פוליטית,אידיאולוגית ומדעית. בגלל האוריינטליזם האוריינט איננו נושא חופשי למחשבה ופעולה. האוריינטליזם אמנם לא קובע באופן חד צדדי מה אפשר לומר על האוריינט, אבל התרבות האירופאית הוסיפה כוח וזהות ע"י כך שהבליטה עצמה כנגד האוריינט והשתמשה בו לבניית העצמי שלה. מראשית המאה התשעה-עשרה ועד סוף מלה"ע ה-2 צרפת ובריטניה שלטו באוריינט.מאז מלה"ע ה-2 אמריקה היא ששולטת בו. בניגוד לפוקו שטען כי לטקסט היחיד אין משמעות רבה ,
סעיד משתמש בטקסטים יחידים במטרה לגלות את הדיאלקטיקה בין היחיד לבין הקולקטיב. האוריינט איננו סתם נמצא שם.כדברי ויקו בני האדם בוראים את ההיסטוריה של עצמם,אך טעות היא להסיק שהאוריינט היה ביסודו רעיון או יצירה בלי שום מציאות תואמת.בנוסף,אין האוריינט נברא עבור האוריינטליזם.היחסים בין האוריינט לאוקסידנט הם יחסי כוח ושליטה. דוגמא לכך, הוא המפגש בין פלובר ואשת התענוגות המצרית.הוא דיבר בעדה ובעד רגשותיה וייצג אותה. גרמשי הבחין בין חברה אזרחית המורכבת מקשרים וולנטרים כמו ביה"ס ואיגודים לבין חברה
פוליטית המורכבת ממוסדות המדינה כמו הצבא או המשטרה שתפקידם שליטה ישירה. התרבות פעולת כחברה אזרחית שבני האדם משפיעים בה לא מתוך שליטה אלא מתוך הסכמה. גרמשי מתאר זאת כהגמוניה. ולטענתו היא מאפשרת את ההבדלה בין "אנחנו" (אירופאים) ו"הם" (לא אירופאים) ומעצבת את הרעיון של זהות אירופית כזהות עליונה. שלושה היבטים של המציאות בת זמנו של סעיד: ההבחנה בין ידע טהור לידע פוליטי: כל מדע (ובכללו סוציולוגיה,מדעי המדינה,כלכלה ) הוא אידיאולוגי , ולפיכך "פוליטי". הדרישה כיום היא לידע לא פוליטי,חסר פניות ואקדמי. הדרישה בעייתית, שכן לא ניתן לנתק חוקר ממציאות חייו.הידע שפותח על האוריינט לא יכול להיות מנותק מההקשר בו הוא נוצר.אנחנו חושבים בדרך מסוימת וכשאנו מסתכלים על המזרח אנו מתעלמים ממה שלא מוכר לנו. ברגע שישנה תפיסה מסוימת אנו קולטים את המציאות דרכה.החוקר ניגש אל האוריינט כאירופאי או אמריקאי ורק אחר כך כאדם. החוקר,עוד לפני המחקר,הוא בעל אינטרסים ברורים ושייך לעולם שהוא בעל היסטוריה ברורה של מעורבות באוריינט. האוריינטליזם אם כן,הוא לא רק חלוקה גיאוגרפית אלא סדרה שלמה של אינטרסים שהאוריינטליזם לא רק יוצר אלא אף מקיימם. האוריינטליזם מבטא רצון וכוונה לשלוט ולתמרן ולא לקבל או להבין עולם שונה בעליל. הוא שיח שמתקיים בחילופים לא אחידים של כוח. קיימים מנגנוני בריחה שייגרסו כי מכיוון שהסופר לא בקיא בפוליטיקה – אין הוא מעביר מסר זה , אך לפי סעיד הדבר אינו מדויק כלל. השאלה המתודולוגית: בפסקה זו מנסה סעיד לתאר את "הסמכות ההיסטורית" על האוריינט לאורך ההיסטוריה. האוריינטליזם הבריטי,הצרפתי מהווה "כוח חלוץ" במחקר האוריינט , בעקבות הקולוניאליזם. כיום, גם המחקר האמריקאי נחשב לסמכות אינטלקטואלית על האוריינט בתוך התרבות המערבית. סעיד מדגיש את רעיון הייצוג של האוריינט במערב , שנשלט תמיד ע"י "אמת מוסכמת" מערבית כלשהיא, שלא מאפשרת לאוריינט להציג את עצמו. המידע המופץ – הוא ייצוגים , ולא אמת. המערביות נכסה לעצמה גם הישגים מדעיים השייכים לאוריינט. זוהי בעיית ידע=כוח. הכלים המתודולוגים לחקירת הסמכות הם מקום אסטרטגי ומערך אסטרטגי שניהם מנסים להסביר איך לתפוס או לגשת אליו. הממד האישי: רפלקסיביות) הרבה מהחקירה האישית במחקר נובע מההכרה שסעיד הוא אוריינטלי,ילד שגדל בין שתי מושבות בריטיות. חינוכו היה מערבי אבל ההכרה האוריינטליסטית ניכרה בו. הוא טוען שמחקרו באוריינטליזם היה ניסיון לערוך רשימת מצאי של העקבות שהאוריינט הטביע בו.לכן הוא שם את האוריינט האיסלאמי במרכז תשומת הלב. חייו כערבי פלסטינאי בארה"ב, הם שהובילו אותו לכתיבת המחקר שכן יש הסכמה שהערבי הפלסטינאי אינו קיים מבחינה פוליטית וכאשר מודים בקיומו הרי זה כמטרד או כאוריינטלי. על אף גילויי הזדהות , מעולם לא הייתה הזדהות אמריקאית עם הבעיה הפלסטינית באותה רמה של ההזדהות עם הציונות למשל. הקשר בין ידע וכוח הוא היוצר את האוריינטלי, והוא זה שמוציא את האדם האינדיבידואל מן התמונה. הוא אף טוען כי אנטישמיות ואוריינטליזם דומים מאוד.
סיכומים נוספים אודות אוריינטליזם