הגביע והלהב - אלוהות זכרית מול אלוהות נשית

ההיסטוריונית האמריקאית ד"ר ריאן אייזלר חקרה את תולדות האנושות, והגיעה למסקנה שבעבר הרחוק שרר בעולם מודל חברתי-דתי שוויוני ללא כוחנות ואלימות, כאשר נשים וגברים ביחד ניהלו את כל תחומי החיים.
ד"ר אייזלר ממליצה לאנושות לחזור למודל אותו היא מכנה בשם : גביע החיים במקום
המצב הנוכחי המכונה על ידה בשם : להב המוות.
כניצולת שואה היא ניסתה להבין מדוע בני האדם שונאים והורגים אחד את השני.
בסיפור המקראי הקדום ביותר על אדם וחווה, העולם מתואר כשליו ללא אלימות וללא מלחמות, ושוויון מלא בין גבר ואישה, אשר הופר לאחר מכן בגירוש מגן העדן.
המחקרים מוכיחים שבעולם הקדום אנשים סגדו לאלות-נשים, ובעולם הנוצרי מעריצים עד עצם היום הזה את מריה המכונה "אם האלוהים".
הסגידה לאישה – "אימא אדמה" מתקשרת לתכונות כמו איכפתיות, חמלה, דאגה והתנגדות לאלימות מסוג כלשהו.
ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת המערות והאבן מוכיחים שכנראה גברים וגם נשים סגדו לאלוהות נשית בדמות "ונוס" ,שפסלוניה נמצאו בכל רחבי אירופה. התיחסו לאישה ביראת כבוד כמי שמביאה חיים לעולם בתהליך הלידה, ומסוגלת גם להחזיר מתים לחיים בתהליך של לידה מחדש.
כל טקסי הקבורה באותה תקופה עתיקה מלווים בסמלים הקשורים ליכולת ההולדה של האישה. דמויות של נשים- אלות יוצרות כל הטבע מעטרות קירות של מערות מאותה תקופה.
החוקרים המסורתיים טענו שהציורים על קירות מערות האדם הקדמון מתארים כלי נשק :
חיצים, קרסים, חניתות. חוקרים חדשים כמו אלכסנדר מרשק טוענים שהציורים לא מתארים נשק אלא צמחים, עצים, ענפים ,קני סוף – אווירה אנטי מלחמתית.
אותם חוקרים חדשים טוענים גם שפסלוני נשים לא שימשו כאובייקטים מיניים לגבר, אלא שנשים שימשו דמויות הערצה מרכזיות בדת קדומה אשר סגדה לאישה.
לטענתם זו הסיבה שבמערות בולטים ציורי נשים ואילו ציורי גברים נמצאים בשוליים.
אצל רבים מצטיירים תושביה הקדומים של  אירופה כבני שבטים ברבריים שפלשו מהצפון והיו אלימים ומאוד אכזריים.
ממצאים ארכיאולוגיים שונים מפריכים גישה זו, כאשר הוכח שתושבי אירופה הקדומים הקימו ישובים רק במקומות נוחים ללא מצודות וללא כלי נשק - הם היו שוחרי אמנות
ושוחרי שלום, חברה שוויונית בין המינים.
אי השוויון עליו מדברים כ"טבע האנושי" לא נראה בממצאים מהתקופה הקדומה, ובמקרים מסוימים אף מצאו סימנים לחברה מטריאכלית בה שלטה האישה.
בני התקופה הקדומה (הניאוליתית – לפני 10,000 שנה) לא הותירו לנו עדויות כתובות, אך הכמות הענקית של פסלוני נשים מהווים עבור חוקרים רבים את ההוכחה לשליטת הנשים בחברה של אותה תקופה קדומה.
חיי החברה משתקפים בעיקר בציורים שנותרו על קירות ועל כלי חרס שונים, רהיטים
ואתרי קבורה.
באמנות העתיקה לא מוצאים ציורים של לוחמים אמיצים או סצינות קרב, ואין גם קברים מפוארים של מנהיגים נערצים - כל אלו הופיעו בתקופות מאוחרות יותר כאשר הגברים נטלו את רסן השלטון על העולם (קיסרויות מצרים, רומא ויוון).
בתקופה הקדומה לא נמצאו שרידים של מאגרי נשק וגם לא ביצורים צבאיים.
בציורים של אותה תקופה בולט שוויון בין המינים ובין האנשים - אין עדויות לקשר של
שליט ונשלט. יש הרבה יצירות אומנות עם סמלים מהטבע : דגים, נחשים, פרפרים.
באי כרתים נמצאו יצירות אמנות עתיקות המעידות על סגידה לאישה-אלה המעוטרת
בכנפי פרפר. דמויות האלה מופיעות על ציורים, פסלים ופסלונים מקודשים.
האישה מופיעה כאם אלוהית המעניקה חיים לבני האדם, מספקת להם מזון חומרי ורוחני,
ואפילו כאשר האדם מת הוא חוזר ונאסף אל רחמה הכלל-עולמי.
האישה-אלה מלווה בבעלי חיים עתירי כוח , כמו נמרים ובייחוד פרים.
בחלק מהדמויות היא אף מופיעה בדמות חצי אדם וחצי חיה.
תכלית החיים מוצגת כעיבוד האדמה, והבטחת אמצעים לחיים מלאי סיפוק בהיבט
החומרי והרוחני.
באותה תקופה קדומה הדמות הדתית המרכזית היתה של אישה יולדת, מה שהומר לאחר מכן בדמות של גבר גוסס על הצלב.
הגורמים המרכזיים בחברה העתיקה היו חיים ואהבת חיים אשר הוחלפו מאוחר יותר
במוות והפחד ממנו.
בכל החברות החקלאיות הקדומות סגדו לאישה-אלה אשר יולדת ומזינה כפי שהאדמה מזינה את התוצרת החקלאית שהיתה מהות חייהם.
הנחש משמש סמל מרכזי לאותה אלה, והמים מופיעים כגורם המעניק חיים.
כזו היא האלה המצרית נות, האלה הכרתית אריאדנה והאלה היוונית אפרודיטה
העולה מן הים. היום המונים סוגדים למרים הבתולה הקדושה האוחזת בידיה את בנה האל – המדונה הנוצרית ובנה ישו התינוק.
החוקרים מצאו באתר חפירות באנטליה עשרות חדרים ששימשו פולחן לאלה, וגם באירופה ובכרתים נמצאו מקומות פולחן דומים. בכל בית פרטי היו סמלים המוכיחים את נוכחות האלה הגדולה, וסמלי הפולחן : הקרניים המקודשות של הפר וסמל הגרזןהכפול (סמל הפוריות השופעת של האדמה).
באותה תקופה היה שילוב מלא בכל יום בין החיים לבין הדת, והם התערבבו זה בזה ללא הפרדה בין קודש לחול.
בנצרות האב והבן (ישו) הם נצחיים, ואילו מרים נחותה – בת תמותה.
החוקרים הגיעו למסקנה שהחברה העתיקה היתה חברה שוויונית שבה כל הבתים בישוב היו זהים זה לזה, וגם שרר שוויון בין גברים ונשים בקהילה עם עדויות לכך שגם נשים וגם גברים משמשים ככוהנים וכוהנות ותפקידי ניהול בכירים.
הגבר והאישה בחברה זו השלימו זה את זה ובדרך זו הגיעו להרמוניה.
הארכיאולוגים חשפו תרבות מפוארת באי כרתים מתקופה עתיקה, כ- 6,000 שנה
לפנה"ס, ובין היתר מצאו שם מסמכים כתובים בארבעה סוגי כתב.
בתקופה המינואית (2,000 שנה לפנה"ס) נבנו בכרתים ארמונות מפוארים. אלה היתה השליטה העליונה וכוהנת האלה שימשה תפקיד מרכזי בטקסים. הכלכלה שיגשגה , האומנויות פרחו ולא היתה כלל מלחמה.
כרתים היה כנראה המקום האחרון בהיסטוריה בו שרתה הרמוניה בין גברים ונשים, חיים בטבע על בסיס שוויון ושמחה. שמחת החיים ביטלה את הפחד מהמוות.
השמחה באה לידי ביטוי באומנות ,ורמת החיים של כל תושבי האי היתה סבירה ללא פער בין מעמדות  : חלוקת הון שוויונית בין התושבים. כלכלת האי התבססה על חקלאות
וצי סוחר גדול. באי גם לא היה כוח צבאי חזק.
באי היו מערכות ביוב וניקוז מתקדמות מאוד, וההון שהצטבר נוצל לרווחת הכלל עם השקעות ציבוריות נרחבות : גשרים, דרכים,  כיכרות, מערכות השקיה ועוד.
באי הוקמו ארמונות מפוארים, ועובדי הארמון חיו בבתים יפים בסמוך לו (הכל נהרס ברעידות אדמה שפקדו את האי). התפרסם במיוחד ביופיו הארמון בקנוסוס.
גברים ונשים עסקו בספורט, והעריצו את הטבע. המזון באי היה טבעי ובריא.
מוסיקה, שירה ומחול ,תיאטראות, משחקי פרים וטקסים דתיים רבים העשירו את חיי התרבות של תושבי האי. הדת היתה משולבת באירועי השעשועים.
תושבי האי אהבו שלום, התנגדו לרודנות, וכיבדו את החוק. הכל היו צנועים ואפילו על יצירות האומנות לא נמצאו חתימות של היוצרים.
באומות אחרות באותה תקופה (מצרים, יוון) כבר נוצר שלטון גברי מרכזי שכפה בכוח הזרוע את שלטונו על המוני העם, וערים הפכו למבוצרות ונלחמו זו בזו.
גם המלכים חיו בצניעות רבה ללא צבירת עושר ויש הסבורים שנשים בעצם עמדו בראש השלטון שם,שלטון שדאג כל העת לתושבים.
מדובר על דמוקרטיה אמיתית הרבה לפני הדמוקרטיה הקלאסית של יוון.
לבוש הנשים היה חשוף חזה, והגברים לבשו לבוש מינימלי, ונוצר קשר הדדי מהנה בין המינים, והיו להם חיי מין חופשיים מה שתרם לאווירת הרוגע באי.
בני כרתים סגדו לאלוהות נשית, ונשים מונו לתפקידים בכירים באי.
כל אנשי הקהילה עבדו בשיתוף למען איכות החיים של כולם.
תושבי האי חיו במשך אלף וחמש מאות שנים בשלווה מלאה – נשמע כמו חזון אוטופי למי שחי בעידן המודרני הטכנולוגי המשופע במערכות נשק ובמלחמות מבית ומחוץ.
עם התגברות הפיראטיות בים התיכון, החלו בני כרתים לפתח נשק ,והם השתתפו בקרבות ימיים, אך גם בשלב זה השתדלו לא להדגיש את נושא המלחמות והניצחונות שלהם.
החברה של כרתים קרסה לפני כ- 3,200 שנה.
השינוי הגדול בכל אירופה התרחש לפני כ- 5,000 שנה כאשר שבטי נוודים מהצפון הרחוק,
הקורגנים – הגזע הארי הטהור על פי ניטשה והיטלר, פלשו אל כל מדינות אירופה.
הם סגדו לכוח ועוצמה ,והביאו איתם את האלים הזכרים – אלי מלחמה והרים.
באיזור המזרח התיכון הופיעו פולשים נוודים, השמיים-העברים, שפלשו לכנען. הם היו עם לוחם ,שבראשו עמדה חבורה של כוהני דת – לוחמים (בני שבט לוי, אהרון ויהושוע).
גם הם הביאו איתם אל נקמות זועם, אל מלחמה והרים (יהוה).
אלו באירופה ואלו במזרח התיכון הביאו איתם מערכת חברתית חדשה שבה השליטה הגברית, אלימות גברית, מעמד נחות לאישה ומערכת היררכית הן הנורמות המוכרות.
הם צברו הון וכוח רב, ודיכאו את כל העמים האחרים - זה הבסיס לכל החברה המערבית המודרנית עם תשתית הנשק המודרני ההרסני העומד בבסיס שליטתה.
בחברה העתיקה השתמשו במתכות לקישוט ,לפולחן דתי וליצירת כלי עבודה.
בחברה החדשה הפכה המתכת מקור ליצירת כלי משחית והרס במטרה לכפות
שלטון של מעמד שליט על כל האחרים.
פרידריך אנגלס, תלמידו של מארקס, כינה את השינויים מרחיקי הלכת הללו :
"התבוסה ההיסטורית העולמית של המין הנשי".
מלחמות ואלימות חברתית תרמו לתהליך הדרגתי של יצירת חברה ריבודית מרובת מעמדות עם מעמד שליט הרודה באחרים כתחליף לחברה השיתופית של פעם.
אותם פולשים מן הצפון (קוריגנים אשר כונו גם : הודו-אירופיים) ראו בכוח ערך עליון, וסמל הלהב עיטר את ציורי המערות שלהם. הסגידה לאישה-אלה הופסקה, והנשים הפכו למעמד נחות של בנות זוג או פילגשים לגברים.
חיי הפולשים התבססו על נווד