חיות כבני לוויה והתפתחות ילדים : השלכותיה של היפותזת הביופליה

תמצות 5 – חיות כבני לוויה והתפתחות ילדים : השלכותיה של היפותזת הביופליה/ גייל פ. מלסון עמ'' 375: בשנת 1984, וילסון, ביולוג ומייסד תחום מחקר בשם סוציו-ביולוגיה העלה היפותזה מעניינת בשם ביופליה = עניין מעמיק בחיים (אהבת החיים). לפי היפותזה זו , המגע של בני האדם עם חיות מגביר את הקשר הביולוגי של האדם לטבע ומגביר את החשיבות של הטבע בעיני האדם. לפי תיאוריה זו בעלי החיים הם המתווכים בין האדם לטבע. לפיכך, בני האדם מתכווננים באופן שונה בעת נוכחותם של חיות. לסיכום: ההיפותזה גורסת כי נוכחותם הנינוחה של חיות בקרב בני אדם, מביאה לרגיעה ולתחושת בטחון בקרב בני אדם. קלרט מתאר את הביופליה כתוצר של אבולוציה ביולוגית-תרבותית . זוהי נטייה מולדת המעוצבת ע"י למידה, תרבות וניסיון. עמ'' 376: הביופליה לא מציעה אהבה לחיות או יחס חיובי, אלא רק עניין מהותי. פרק זה מתאר את מקומן של החיות בהתפתחות הילד לפי גישת הביופליה. או במילים אחרות תיאורית הביופליה יוצרת מסגרת תיאורטית שעשויה לזהות אספקטים בהתפתחות הילד , שבהם לחיות תפקיד חשוב במיוחד. כמו כן ההיפותזה מביאה מספר הצעות באשר לשאלה כיצד חיות משפיעות על ילדים. החוקרת מעלה 3 שאלות עיקריות, שאותן תנסה לבדוק באמצעות תיאורית הביופליה : האם חיות תורמות לתפישת הביטחון של הילד? האם החיות הן קטגוריות משמעותיות בהתפתחות המוקדמת של תפישה, קוגניציה ושפה? האם חיות משחקות תפקיד בהתפתחות האינטליגנציה הרגשית של ילדים? I האם חיות תורמות לתפישת הביטחון של הילד? חוקרי התפתחות כמו אריקסון, מסלאו ובולבי טוענים פה אחד כי חיזוקים לביטחונו של הילד הפעוט הם בבסיס הצרכים שלו והם באים לביטוי בקשרים הראשוניים שלו. הם הבסיס ליצירת דפוסי קשר עם בני אדם. לפיכך תינוקות שתפישת הביטחון הבסיסי שלהם תקינה, יקבלו קשרים חדשים באופן חיובי. הביופליה גורסת כי מאחר ובמהלך האבולוציה האדם היה תלוי בקיום של החיות והצמחים, הרי הם שמשו עבורו כסמנים לכל שינוי בשגרה. (עוד בתקופת האדם הקדמון – ההומו-פסיאנס). עמ'' 377: לדוגמא: נץ שחג לו בעצלתיים בשמיים, סימל שהכול כשורה, ולעומת זאת ציוצי ציפורים ומעוף פתאומי בחשיכה סימן סכנה. בדרך זו, נוכחות חיות רגועה וידידותית (בהקשר האבולוציוני) קשורה לבטיחות ורגיעה אצל בני האדם. ואם כך,נכון הדבר במיוחד בקרב ילדים, ובמיוחד בהעדרן של דמויות אנושיות מרגיעות. הילדים נרגעים בנוכחות חיות, ולו רק ע"י התבוננות בהם, ללא קשר למגע קודם עם חיות מחמד. מחקרים הראו כי ילדים פונים ומשוחחים עם החיות כאשר עצוב להם , בעת כעס ובעת פחד. כלומר בהרבה מקרים ילדים פונים לשם קבלת בטחון בעת סערה רגשית, אל חיות המחמד. ממצאים נוספים התואמים לביופליה הראו , כי כאשר הראו לילדים תמונות של אנשים לא מוכרים, בחברת חיות כמו חתול או כלב, הילדים דרגו אותם כידידותיים יותר. באופן דומה, ילדים עם כסאות גלגלים, או מבוגרים מוגבלים, שלוו ע"י כלב, התייחסו אליהם באופן יותר מבין וטולרנטי. כאן מעלה המחברת שורה של שאלות למחקר ,בנוגע לעד כמה חיית המחמד ערה לצורך של הילד בביטחון שהוא זקוק לו, עד כמה החיה עונה לצורך של הילד המצוי בסערת רגשות בביטחון, האם כל ילד מפיק את הביטחון הנ"ל באותה מידה ועוד. II האם החיות הן קטגוריות משמעותיות בהתפתחות המוקדמת של תפישה, קוגניציה ושפה? הביופליה גורסת, כי חיות הן מן הקטגוריות הראשונות שילד רוכש. זה סביר ממספר סיבות: עמ'' 378: ילדים, כמו בני האדם באבולוציה המוקדמת יותר, מכווננים לעולם הטבע והחי, והתקלות/המצאות חוזרת ונשנית בסביבת חיות מסוגים שונים (זנב, 4 רגליים , פרווה וכו'') מביאים לקטגוריזציה ולהמשגה כמו "כלב", קודם כל באמצעות חיות . חיות ממחישות תכונות תפישתיות – הן זזות, חיות , בעלות ניגודים – דבר שמושך את תשומת הלב של הפעוט. לפי שפרד (1996) החיות הן הדמויות הבסיסיות לקטגוריזציה של הפעוט, מאחר והן ישויות שונות אמנם, אך קרובות אלינו (בני האדם) ביותר, וחיים כמונו. הביופליה מציעה משיכה רגשית ( של הפעוטים)לחיות ולצורת מחייתן. אנרגיה רגשית כזו עשויה להניע ילדים למצות משמעויות מהעולם הסובב אותם. בהקשר לזה, קלרט (1997) טוען שכאשר הילד חווה עולם מגוון ,הדבר מספק דימויים רגשיים המחייבים ( את הילד) להשתמש באומנות של התוויה וסידור העולם (קטגוריזציה) דבר שהוא כה משמעותי להתפתחות השפה. החוקרת תוהה – האם קיימת הוכחה מחקרית לגבי ההתפתחות המוקדמת של ילדים, שמותאמת לתפישת ההכללה בתיאורית הביופליה? (כלומר הקטגוריזציה וההמשגה של תופעות כמו חיות באמצעות הקרבה של ילדים לחיות – נטלי). החוקרת מביאה מספר דוגמאות מן המחקר: מחקר על היכולת התפישתית של תינוקות: נמצא כי תינוקות יודעים להבחין בין תנועה של יצור חי לבין תנועה של יצור שאינו חי, כבר לה. מחקר שנעשה עם תינוקות בני 6-30 חודשים, הראה שהם הגיבו בצורה מובהקת יותר לחיות המחמד שלהם, מאשר לחיות צעצוע על בטריות. הבעיה במחקר – לרוב החיות שהשתתפו בו, היו מוכרות לתינוקות/פעוטות, בעוד הצעצועים –חדשים. עמ'' 379: על מנת להתגבר על כך, נעשה מחקר שבו הוצגו בפני תינוקות בני 9 חודשים 3 אירועים חדשים – ארנב ננסי חי, צב עץ שזז והפיק אורות , ואישה צעירה ולא מוכרת. הדבר שמשך את התינוקות במידה הרבה ביותר (כולל התעלמות מאימם) – היה הארנב החי. מחקרי ההתפתחות הסמנטית: הראו כי ילדים שמתחילים לדבר (כולל בשפת הסימנים וילדים שאין להם חיות מחמד) כוללים בין 50 המילים הראשונות שמות של חיות: כלב, חתול, ברווז ועוד, ואלה המילים שעליהם חזרו הכי הרבה אחרי אבא ואימא. מחקרים אלה כשלעצמם מצומצמים יחסית, אך כאשר מאגדים אותם יחד הם מהווים הוכחה שחיות, ביחד עם יצורים חיים אחרים הן קטגוריות מחייבות לארגון חוויות מוקדמות. העדפה זו (להתייחסות ספציפית לחיות- נטלי) מכוונת ע"י הסביבה- ההורים שמראים לילדים חיות בכל הזדמנות ומשיימים (נותנים שם) אותם , ספרי ילדים מלאי תמונות של חיות , ולימוד ספירה וא-ב ע"י חיות (האות ד ל: דג, דוב וכד''). באותו זמן, מחקרים העוסקים בתפישת הפעוט מראים העדפה ברורה ליצורים חיים, על פני חפצים דמויי חיות, העדפה שיתכן והיא מולדת. התבנית הכללית של הממצאים היא עקבית עם התיאור של הביופליה - נטייה מוקדמת מוחלשת/מעומעמת (הטבועה באדם מיום היוולדו- נטלי) המעוצבת ע"י תרבות, למידה וניסיון. כפי שטוענת הביופליה, הבסיס לארגון, הבנה וניסיון של החיים הוא ההבדל בין דברים חיים לאלה שאינם חיים. האספקטים החיים של ניסיוננו (האינטראקציה עם בני אדם וחיות- נטלי) הם אלה שלוכדים את התעניינותנו והם חיוניים ביותר להישרדותנו. III האם חיות משחקות תפקיד בהתפתחות האינטליגנציה הרגשית של ילדים? גולמן( 1995) מתאר אינטליגנציה רגשית כמכלול של כישורים חברתיים ושל מודעות עצמית , כולל היכולת לזהות ולהתמודד עם הרגשות והמצבים הנפשיים של האדם ושל הסובבים אותו. כמו תיאוריות הומנוצנטריות (האדם במרכז- נטלי) אחרות , גולמן משתמש במושג "כישורים" כמילה נרדפת לאינטליגנציה רגשית, ומייחס את גדילתה/השתפרותה, רק כתוצאה מיחסים בין אנשים. לעומת זאת הביופליה גורסת כי התבוננות ואינטראקציה עם חיות ויצורים לא אנושיים אחרים, יכולים להוביל לאינטליגנציה רגשית. עמ'': 380: כותבת המאמר תדגים התפתחות בשני אספקטים של אינטליגנציה רגשית, באמצעות תיאורית הביופליה: התפתחות רעיונות "תיאורית המחשבה". התפתחות ההבנה הלא ורבאלית. התפתחות "תיאורית המחשבה"( המיינד) "תיאוריות המחשבה" מכילות רעיונות לגבי מצבים נפשיים ויחסיהם כלפי רגשות ומעשים. למשל ילד בן 3 כבר מבין ש"חפצים" מנטאליים כמו חלומות ורעיונות, אינם כמו חפצים פיזיים, ולא ניתן לאחוז בהם, לגעת וכד'' וכי מעשים מונעים ע"י כוונות בלתי נראות. בגיל 4, המנגנון הנ"ל משתכלל. ככלל, פתוח "תיאורית מחשבה " מדויקת היא מפתח לחיים בעולם חברתי מסודר, שבו התנהגותנו שלנו ושל אחרים הופכים לשקופים עבורנו. הביופליה גורסת כי ילדים מתייחסים לחיות כאל ישויות בעלי מחשבה (MINDED ACTORS) , בעלי כוונות ורצונות, אשר פעולותיהם נובעות ממצבם הנפשי ( כמו בני אדם). יותר מכך, הביופליה גורסת כי האנשים מעוניינים/סקרנים לפענח את המשמעות של התנהגות החיות . בעשותם כך, אנשים זוכים להבין את הפנימיות שלהם עצמם. לחיות יש איכויות שהופכים אותם למורים אפקטיביים במיוחד לרעיונות של "תיאורית מחשבה ": ההתנהגות של החיות היא אוטנטית, הם מוסרים נתונים מדייקים על מצב נפשי, והמסר שלהם איננו כפול ( בניגוד לבני האדם שהמסר הורבאלי שלהם יכול להיות שונה מהמסר הלא ורבאלי- ע"י ציניות, הסתרת כוונות וכד''). במובן זה, "הקריאה" של המצב הנפשי של חיה קלה יותר לילדים, מאשר קריאת מצב נפשי של מבוגר. אך הדבר הינו מורכב. לעיתים הילדים עושים השלכה או הכללה מרגשותיהם שלהם לרגשות החיה, ו"מלבישים" על החיה מצב מנטאלי לא נכון/ לא מדויק. בשורה תחתונה, טוענת הכותבת, כי חוקרי התפתחות הילד לא עשו מספיק מחקרים על חשיבת החיות לפי פרוש של ילדים , וכיצד הבנה כזאת יכולה להקשר לרעיונות "תיאורית מחשבה " אנושית. עמ'' 381: כישורים לא ורבאליים פתוח כישורים לא ורבאליים הינו מרכיב חשוב של אינטליגנציה רגשית. גולמן (1995) טוען כי " המהות של הרגש היא לא ורבאלית". נכות לא ורבאלית, הוא הקושי לפענח התנהגויות או מסרים לא ורבאליים ולהתנהג /להגיב על פיהם. תיאורית הביופליה גורסת, כי במהותה, התקשורת עם בעלי חיים/חיות מחמד היא לא ורבאלית, ולפיכך ילדים יכולים לחדד את יכולות הפענוח הנ"ל ע"י קשר עם חיות. בנוסף לכך הוכח, כי ילדים שיש בבעלותם, או שמת

סיכומים נוספים אודות חיות כבני לוויה והתפתחות ילדים : השלכותיה של היפותזת הביופליה