אחת המטרות והשאיפות של מדינות מערביות היא למנוע מקרים של
אלימות ולעודד חיי שלום. על מנת להשיג זאת, הובנו הסדרים שונים. יחד עם זאת, ניתן למצוא שלוש צורות לגיטימיות בהן ניתן לעשות שימוש בכוח ובאלימות: אחת מהן, היא שימוש באלימות למטרת הגנה עצמית. השנייה מצויה בידי מוסדות שונים, אשר להם הכוח והסמכות להשתמש בכוח אלים, כגון סוהרים ועובדי בתי חולים לחולי נפש. השלישית, מצויה בידי המשטרה. להם יש לגטימציה לשימוש בכח, אך יחד עם זאת, ניתן למצוא כי מתקיימים שלוש מגבלות. האחת, היא כי השימוש בכח מוגבל ברוב תחומי השיפוט. שתיים, ניתן לעשות שימוש בכח רק במסגרת התפקיד. שלוש, למשטרה אסור להשתמש בכח בזדון או בקלות דעת. חשוב לציין, כי מלבד מגבלות אלו אין בנמצא הוראות או הנחיות נוספות אשר מורות לשוטרים מה מותר ומה הם חייבים לעשות. מכאן, כותב המאמר מגיע
להנחה כי, למעשה,
המשטרה מהווה מנגנון העושה שימוש מוצדק בכוח במסגרת החברה, כאשר
האזרחים משתמשים בה על מנת לפתור בעיות שונות. ניתן למצוא בחיי היום יום מספר דוגמאות למעורבות המשטרה, כאשר, ציבור האזרחים הוא זה שמזעיק את השוטרים. מכאן, מעורבות המשטרה משמע, שימוש בסמכות לשם מציאת פתרון לבעיה כשהפתרון לא בהכרח מושג באמצעות אלימות. כאמור, תפקידה של המשטרה היא להענות לכל מיני סוגים של בעיות כאשר לעיתים נדרש לשם פתרונן שימוש בכח אלים. אולם, להנחה זו מספר השלכות. ראשית, לעבודת המשטרה מוצמדת סטיגמה
מכיוון שעבודתם מתקשרת לרוע ולפשיעה. שנית, מכיוון שעליהם לפעול במהירות, עבודתם לעיתים אינה מתוחכמת. שלישית, מכיוון שלרוב הם פועלים בסביבת המעמד הנמוך, ישנה תחושה כי עבודתם מביאה לידי פילוג בחברה.
סיכומים נוספים אודות אלימות שוטרים