תנועה חברתית

תנועות חברתיות - יש מודל טהור שהוא מדד להשוואה שבעזרתו מנתחים תנועות חברתיות:
מצב התחלתי –     מישהו קם מתוכם ומתחיל להחצין את התחושה וכך נוצרת תחושה  של 
                            שותפות.
שלב העממי -       התחושה לחוסר שביעות רצון גורמת לקשר שבין האנשים, יוצרת תחושת
                            שייכות וקבוצת ה"אנחנו", ומתחילה להתגבש מנהיגות שמנסחת את
                            המטרות של התנועה.
שלב הפורמלי –    הביורוקרטיזציה, שלב של מיסוד התנועה.
שלב של שקיעה – נובע או מהצלחה לאחר שהתנועה השיגה את מטרתה, או כאשר יש
                            אינטריגות במערכת, או כאשר התנועה לא מצליחה להתמודד.
תיאוריות המסבירות התפתחות של תנועות חברתיות:
 
-  תיאוריית הקיפוח
קבוצה של אנשים המרגישים תחושת קיפוח ועל רקע התסכול והרצון להשיב את הצדק על כנו מתעוררת תנועה חברתית.
- תיאוריית חברת ההמונים
אנשים חסרי קשרים ומרגישים מנותקים, מתגייסים לתנועות חברתיות והן נותנות להם תחושת שייכות.
- תיאוריית המתח המבני
אנשים מצטרפים זה לזה עקב תחושה משותפת שהחברה אינה מסוגלת לפעול על פי אמונתם וציפיותיהם. צמיחתה של תנועה חברתית משקפת גורמים רבים, כולל אמונה בלגיטימיות שלה ואירוע מכריע המעורר לפעולה.
- תיאוריית גיוס המשאבים
אנשים מקימים תנועות בשל בכל הגורמים שנמנו לעיל וכן בשל קשרים חברתיים לחברים אחרים. הצלחתה או כישלונה של תנועה חברתית תלויים במידה רבה במשאבים העומדים לרשותה.
- תיאוריית התנועות החברתיות החדשות
התנועות החברתיות החדשות הוקמו למען מטרות "איכות חיים" ולא בהכרח להשגת יעדים כלכליים. כיום בין השאר באקולוגיה עולמית, בזכויות החברתיות של הנשים וההומוסקסואלים , והן מתאפיינות בהיקפן הלאומי והבינלאומי.