מתוך מאמר מ Social science and medicine 63 (2006) 883-
מידי שנה, כ 12,400
ילדים, מאובחנים כחולי
סרטן בארה"ב (המכון הלאומי לסרטן, 2005). ילדים חולי סרטן מתייחסים לעיתים קרובות לטיפול במחלת הסרטן, כטראומטי וכואב יותר מאשר מחלת הסרטן עצמה. על אף שיש התקדמות ניכרת בטיפול במחלת הסרטן בילדים, שתוצאותיה ניכרות בירידה בתמותה, הליכי הטיפול מהווים עדיין מקור לכאב ומצוקה לילדים חולי סרטן. ילדים מפגינים פחד וחרדה לפני הליכי הטיפול, במהלכם ואחריהם. מחקרים קודמים מראים כי אופן התקשורת של ההורים לפני ובמהלך הליכים רפואיים פולשניים משפיעה על רמת המצוקה של הילדים.
יש הכרח להבין את דפוס מערכת התקשורת הטבעית של ההורים, על מנת לזהות משפחות הזקוקות להתערבות שתשפר את יכולת ההתמודדות שלהם, ואת הבריאות הרגשית שלהם. בשימוש בתפיסה המגדירה את המצב כמסגרת תיאורטית סמלית של יחסי גומלין, פיתחו במחקר זה טיפוסי דפוסי
תקשורת הורית, ובחנו את מערכת היחסים בין דפוסים אלה לבין תגובות ילדים להליכים רפואיים הנחשבים כואבים. ניתוח הנתונים מתבסס על תצפיות, על 31 ילדים וההורים הראשוניים שלהם (יחידים המתפקדים בתור
הורים ומשמשים כמטפלים ראשוניים מטעם המשפחה במהלך ההליך הנצפה) שהוקלטו במכשיר וידאו, בארה"ב, במהלך ביקורי מרפאה של הילדים לצורך טיפולים אונקולוגיים הנחשבים כואבים. התגלו ארבעה דפוסי תקשורת: החזרה לנורמה, ביטול,
תמיכה וריחוק. דפוסי התקשורת שהיו הנפוצים ביותר השתנו עם שינוי שלבי הביקור במרפאה: ההחזרה לנורמה הייתה לפני ההליך הרפואי, תמיכה במהלך ההליך הרפואי, ושילוב של ריחוק ותמיכה לאחר ההליך הרפואי. התקשורת ההורית השתנתה גם על פי סוג ההליך. תקשורת תומכת הייתה בעיקר בעת דיקור מותני; החזרה לנורמה וריחוק היו נפוצים בזמן הכנסת מחט לפורט. שישה ילדים (19.4%) חוו ביטול במשך שלב ביקור אחד לפחות במרפאה. ניתוח הנתונים מראה כי ילדים שעברו ביטול, התנסו בעוצמת
כאב ומצוקה גדולים יותר, מאשר ילדים אשר הוריהם השתמשו בדפוסי תקשורת אחרים. חלוקה זו לטיפוסים מאפשרת גישה תיאורטית להבנת מחקרים קודמים ומציעה מסגרת להמשך המחקר של השפעת תקשורת הורית במהלך הליכים אונקולוגיים הנחשבים כואבים אצל ילדים.
סיכומים נוספים אודות תקשורת הורית במהלך טיפול במחלת הסרטן אצל ילדים