הגישה הביהביוריסטית: שמה דגש על הסביבה והסיטואציה ביחס להתנהגות. טוענת שהתנהגות היא תוצאה של יחסי גומלין בין
משתנים אישיים וסביבתיים. הסביבה מעצבת אותנו כשלב ראשון וכשלב שני אנו מלמדים אנשים ובכך מעצבים את הסביבה. גישה דטרמיניסטית. אנשים אינם טובים או רעים מטבעם, הם משתנים מרצונם ע"י אירועים ומצבים בסביבתם.
למידה חברתית והתניה: התניה אופרנטית (operant conditioning)- למידה המתרחשת כאשר אנו לומדים את הקשר בין התנהגותנו ובין תוצאות מסוימות. כל אדם הוא תוצר של היסטורית
חיזוקים וההבדלים בהתנהגות נובעים מהיסטורית חיזוקים שונה. אם נקבל
חיזוק חיובי כתוצאה ממעשה שעשינו רוב הסיכויים שנחזור ונעשה אותו, אם נקבל חיזוק שלילי נימנע מההתנהגות. בנוסף ללמידה ישירה קיימת למידה עקיפה הנובעת מצפייה בהתנהגותם של אחרים ומההשלכות של מעשיהם. חיזוק ישיר- גמול מוחשי, אישור או חוסר אישור חברתי, הסרת תנאים חמורים. חיזוק עקיף- צפייה במישהו אחר מקבל חיזוקים חיוביים או שליליים או הערכה עצמית של אדם את עצמו לחיוב או לשלילה.
האדם
לומד לזהות באיזה הקשר
התנהגות מסוימת נחשבת
הולמת ובאיזה לא.
הכללה- אם אדם תוגמל בצורה אחידה על אותה התנהגות בסיטואציות שונות תתחולל הכללה ואותה התנהגות תחזור על עצמה ותתרחש במגוון סיטואציות.
הבחנה- אם התנהגות מסוימת מתוגמלת בצורות שונות לומד האדם להבחין בין מצבים שבהם התנהגות כזו נחשבת הולמת לבין מצבים שהיא נחשבת כלא הולמת.
התניה קלאסית- מסבירה רגשות. תהליך למידה בו מצבים מסוימים מקושרים עם תוצאות מסוימות. למשל כשילד נענש ע"י הורה בשל פעילות אסורה העונש מעורר בילד אשמה או חרדה, בהמשך התנהגות הילד עצמו תייצר את התחושות הללו, הוא ירגיש אשמה וחרדה כשיבצע את אותה התנהגות אסורה.
וולטר מיטשל- אפיין חמישה משתנים קוגניטיביים שעל פיהם נבדלים אנשים. משתנים אלו קשורים למצב ומנבאים כיצד יתנהג הפרט בסיטואציה:
1) מה אפשר לעשות? יכולות פיזיות, אינטלקטואליות, חברתיות.
2) איך רואים זאת? אסטרטגיות קידוד- אנשים נבדלים בהקצאת הקשב שלהם, בייצוג אירועים ובסיווגם לקטגוריות.
3) מה יקרה? ציפיות לגבי תוצאה אפשרית מנחות את התנהגות הפרט.
4) מה זה שווה? ערכים סובייקטיביים- ערך התוצאות קובע את ההתנהגות.
5) איך משיגים את זה? מערכת וויסות עצמי ותכנון.
סיכומים נוספים אודות הגישה הביהביוריסטית