טראומה והחלמה - פרק שמיני
Summary ratings: 3 stars
(xx voters)
ביקורים
:
8
מילים:
900
פורסם ב-: אפריל 06, 2008
פרק 8 – בטחון:
בשלושה שלבים נפרשת ההחלמה. המשימה המרכזית של השלב הראשון היא יצירת בטחון. זכירה ואבלות היא המשימה המרכזית של השלב השני, וקשר מחודש עם החיים הרגילים עומד במרכזו של השלב השלישי. כמו כל מושג מופשט, שלבי ההחלמה האלה אינם אלה פיקציה נוחה, ואין להם לראותם כפשוטם. יש בהם משום ניסיון לכפות פשטות וסדר על תהליך שהוא מעצם טיבו פרוע ומורכב.
אי אפשר לטפל כראוי בתסמונות הטראומטיות אם אין מאבחנים אותן. אם התרפיסט סבור שהמטופל סובל מתסמונת טראומטית, עליו לשתף את המטופל במידע זה במלואו. ידיעה היא כוח. עצם ידיעת השם האמיתי של המצב מביאה עמה רווחה. פעמים רבות נחוץ שהתרפיסט יגדיר את קבלת העזרה כמעשה של אומץ לב. הכרת אדם במצבו כהווייתו ונקיטת צעדים לשנותו מעידות על כוח, ולא על חולשה; על יוזמה, ולא על סבילות. עשיית מעשה לשם קידום ההחלמה לא רק שאין בה משום הודאה בניצחונו על המענה, אלא היא אף מעצימה את הנפגע.
הטראומה גוזלת מין הקורבן את הרגשת הכוח והשליטה; העיקרון המנחה של ההחלמה הוא השבת הכוח והשליטה לנפגע. המשימה הראשונה היא ביסוס בטחונו של הנפגע. ביסוס הביטחון מתחיל בשליטה בגוף, ולאט-לאט הוא נע כלפי חוץ אל השליטה בסביבה.
מן השליטה בגוף מתקדם הטיפול בביטחון אל השליטה בסביבה. נפגעי טראומה חמורה זקוקים למקלט בטוח. מקום שבו ירגישו בטוחים ובתוך סביבה אשר תתמוך בהם. יצירת הסביבה הבטוחה טעונה לא רק גיוס בני אדם אוהבים ודואגים, אלא גם פיתוח תכנית הגנה לעתיד. אחרי הטראומה שומה על הנפגע לאמוד את מידת הסכנה הנשקפת לו ולהחליט אילו אמצעי זהירות ברצונו לנקוט נגד תוקפו. הואיל ורק לעיתים רחוקות נתיב הפעולה הטוב ביותר הוא הנתיב הגלוי והברור, קבלת ההחלטות בעניינים אלה עלולה להיות עניין לוחץ ביותר לנפגע ולחרדים לשלומו. אך אם זאת על מנת להחזיר את תחושת הכוח והשליטה יש תמיד להשאיר את ההחלטה בידי הנפגע. כמו בכל העניינים, גם בדיווח על הפשע הבחירה צריכה להיות בידי הנפגע. בתנאים אידיאלים ההחלטה לדווח סוללת את הדרך לפיצוי חברתי. ואולם בפועל, ההחלטה הזאת מערבת את הנפגע במערכת משפטית שלפעמים היא אדישה אליו ולפעמים עוינת.
נפגעי טראומה חמורה אחת ויחידה יכולים לשוב ולקנות הרגשת בטחון ראשונית בתוך שבועות אחדים, ובלבד שתמיכה חברתית הולמת מצויה בהישג יד. מקץ שלושה חודשים אפשר, בדרך כלל, לצפות להתייצבות הסימפטומים. בטיפול בנפגעי טראומה חוזרת ומתמשכת שלב ההחלמה הראשון עשוי להיות ממושך וקשה בשל הסכנה הנשקפת לנפגע הטראומה ממנו עצמו. הדאגה העצמית כמעט תמיד משובשת שיבוש חמור. התנהגות ההיזק העצמי לובשת צורות רבות, ובכללן נטייה כרונית להתאבדות, חבלה עצמית, הפרעות אכילה, שימוש יתר בחומר, נטילת סיכונים כפייתית ומעורבות חוזרת ונשנית ביחסים נצלניים או מסוכנים. אך כמו בטיפול בנפגעי טראומה חריפה אחת ויחידה, ביסוס הביטחון מתחיל בשליטה על הגוף, ומכאן הוא נע כלפי חוץ אל הגנה עצמית וארגון סביבה בטוחה.
הואיל ומשימת שלב ההחלמה הראשון קשות הן ותובעניות, המטופל והתרפיסט כאחד מנסים פעמים רבות לעקוף אותן. לא אחת הם מתפתים להתעלם מצורכי הביטחון, ומתקדמים בפזיזות אל השלבים הבאים. אף על פי שהשגיאה התרפויטית השכיחה ביותר היא הימנעות מחקירת החומר הטראומטי, השגיאה השנייה בשכיחותה היא, קרוב לוודאי, עיסוק מוקדם מידי או חפוז, בעבודת החקירה, בלי מתן תשומת-לב מספקת למשימות של כינון הביטחון והבטחת הברית התרפויטית.
פעמים רבות תוהים המטופלים איך אפשר לקבוע מתי הם מוכנים לעבור לשלב הבא. שום אירוע דרמתי אחד ויחיד אינו מציין את השלמת השלב הראשון. המעבר הוא הדרגתי, זעיר שם זעיר שם. קמעה קמעה שב נפגע הטראומה וקונה לו הרגשה בסיסית של בטחון בחייו – ועל כל פנים, של יכולות לצפות את הבאות. הוא שב ומגלה שיש ביכולתו לסמוך על עצמו ועל אחרים. בנקודה זו, ובייחוד אחרי טראומה אחת חריפה, הנפגעים רוצים להסיר את החוויה מדעתם לזמן מה ולהמשיך בחייהם. והם אף עשויים להצליח בכך זמן-מה. בשום מקום לא כתוב שתהליך ההחלמה חייב להתנהל בקו ליניארי רצוף. אבל האירועים הטראומטיים מסרבים להישכח. בסופו של דבר יחזור זכרון הטראומה ויתבע תשומת לב. פעמים רבות הגורם המאיץ הוא תזכורת משמעותית מן הטראומה – יום השנה, למשל – או שינוי בנסיבות חיי הנפגע, המחזירים אותו אל המלאכה שלא הושלמה – אינטגרציה של החוויה הטראומטית. ואז הוא מוכן לפתוח בשלב ההחלמה השני.
סיכומים נוספים אודות טראומה והחלמה - פרק שמיני