על בריאות הנפש

על מנת להבין התנהגות חריגה, יש לאמץ רכיבים קוגניטיביים. כמה פעמים שמענו על אנשים, אולי כאלו שעובדים איתנו, אשר היוו עבורינו את סמל ההצלחה והיציבות אך נודע לנו כי התאבדו או פשעו כלפי הזולת או כלפי עצמם? אין זה פשוט לנסות לחדור לעולמם המעורער ולדלות פרטים אשר יסייעו לאדם הנורמטיבי להבין מעט מהמניעים להתנהגות חריגה. התנהגות האדם מורכבת כמעט מדיי להבנה. הפסיכולוגייה היישומית חוקרת באופן מדעי את ההתנהגות החריגה, וכוללת את הפסיכולוגייה הקלינית שמתעמקת בדרכי טיפול, דרכי מניעה ושיקום, ופסיכיאטרייה מספקת עזרה רפואית.
הפסיכופתולוגיה עוסקת בחריג. אך מה ההגדרה לחריגות? ישנן מספר הצעות, אך בסופו של דבר, כאשר חוברים את כל ההצעות יחדיו, מגיעים להגדרה מקיפה ומדוייקת יותר מאשר סה"כ חלקיה, אותם אציג כעת:
1. החריגות נקבעת בהתאם לנורמלי, בהתאם לדרישות החברה. החברה קבעה שאין להתערטל במקום ציבורי לדוגמא, לכן מי שמתפשט להנאתו במסעדה- נחשב לחריג. הבעייתיות בהצעה זו היא שהחברה מעודדת לאינדיבידואליות, מקוריות, העזה ונגד קיפאון וסטטיות. בזכות אנשים שהעיזו יש לנו הרבה דברים ששיפרו לנו את איכות החיים ברבות השנים לא...? האם דעת הרוב מהווה קנה מידה לצדק...? חשבו על השואה כהוכחה שלא...
2. אם האדם אינו מראה סימפטום פאתולוגי אז הוא בריא. הבעייתיות בהצעה זו היא שלא תמיד יש ביטוי חיצוני להפרעה נפשית. פסיכופאתים למשל, הם לרוב אנשים מתוחכמים, חריפי מחשבה, כאריזמאטים ובעלי קסם אישי, אשר יצליחו להתל ברובנו לגבי טוהר כוונותיהם.
3. כולנו עוברים שלבי התפתחות נפשיים, נפשנו אינה נשארת לגמרי כפי שהייתה כשנולדנו, חוויות החיים מעצבים אותה כתוצאה מהצלחות, כשלונות וכדומה. משלב לשלב מתבגרים יותר. הבעייתיות היא שלא כולנו נמצאים באותו השלב, ויש כאלו שלא עברו את כל השלבים. חשוב מאוד להישאר מעט אינפנטיל וילדותי כמו בשלבים המוקדמים בהתפתחות על מנת להשתטות, לצחוק, כידוע לכם או לא, נוקשות זו תכונה העלולה להציק לסביבה ואפילו להתפתח להפרעה נפשית. חשוב להתחבר לילד שבך.
4. על פי פרויד, יש בנו שלושה מנגנונים: הראשון מייצג את התאוות והרצונות, השני את "שוטר" שבנו, המצפון והמוסר, האיסורים (ההיפך מהראשון), והשלישי הוא המפשר בין השניים ובין נורמות החברה, כך שהאדם יוכל לרצות את עצמו ועדיין לא להפוך לעבריין. למצוא את "שביל הזהב". להגיע לאיזון, להומאוסטזיס. כאשר אין הומאוסטזיס זה חריג. כאשר שלושת המנגנונים הם בקונפליקט ביניהם, אין הרמוניה ביניהם, אז האדם בבעייה נפשית. ההסתייגות מאפשרות זו מתבטאת מצויין אצל פסיכופאתים- הם חיים ללא קונפליקט, ללא רגשי אשמה, המנגנונים חיים באושר אחד עם השני וזה בדיוק מה שחולני אצלם כי ה"שוטר" מסתדר טוב מאוד עם התאוות, במקום להציב גבולות.
5. מי שמסוגל להשתלב ולהתאים עצמו לחברה, לאנשים שונים ולמצבים משתנים, הרי הוא נורמטיבי. ושוב, אנו שוב חוזרים לפסיכופאתים כדי לבטא הסתייגות- הפסיכופאתים מסתגלים מצוין לסביבה (למראית עין), אל אין להם מצפון ורחמים.
6. הגשמת היכולות של האדם, הפוטנציאל שלו. מדובר בשליטה שלך על חייך, האסרטיביות הטמונה בך אל מול החיים, שאפתנות, התקדמות ולא להיות פאסיבי ונשלט כי אז מתפתחות פוביות וחרדות כלפי החיים. אך האם חברות קומוניסטיות לדוגמא הן חברות חולות בהכרח? וחוץ מזה- ישנם אנשים שמעדיפים לדרוך במקום.
7. התמודדות עם לחצי החיים: החיים זה לא פיקניק, הם מזמנים לנו סיטואציות לא תמיד נעימות או לא תמיד פשוטות לעיכול וביצוע. הבעייתיות היא שלא כל מי שחרד הוא מופרע נפשית. ישנם משברים בחיים ואנו מגיבים אליהם במגוון תגובות, ולכן הגדרה זו לא מספיק ממצה.
8. קריאת המציאות: זהו קריטריון שעוזר באיבחון פסיכוזות (סכיזופרניה לסוגיה). מטורף הוא אדם שלא מתרגם נכון את המציאות, וחושב שנקודת מבטו המטורפת תואמת את המציאות והיא חלק בלתי נפרד ממנה. הדמיון והמציאות הם אחד.
9. עצמאות: אדם עצמאי, אוטונומי הוא אדם נורמטיבי... אבל מצד שני, על האדם לדעת לבקש עזרה מהזולת ולכן האיזון בין תלות לעצמאות חשוב.
כל סעיף מוסיף רובד חשוב לקביעה מהי בריאות נפשית, לא ניתן להסתמך על קריטריון יחיד, אלא לבחון מצב באופן מערכתי, וזה קל יותר לאבחון כאשר אדם קיצוני ביותר ויותר קריטריונים. ההמלצה היא לשלב בין כל הקריטריונים, ולאמץ הגדרות אוניברסליות להפרעות השונות כדי לא להיות תלויים בתרבות, זמן ומקום. (ישנם שני ספרים אוניברסליים כאלו).
תהיו בריאים :-)