הגישה ההומניסטית

הגישה ההומניסטית: עוסקת בהתנסות הסובייקטיבית של האדם איך היא/הוא רואה את העולם, איך הוא חווה אותו. ע"פ גישה זו האדם הוא טוב בבסיסו, אדון לגורלו, שואף לצמיחה ומימוש עצמי, האדם הוא אקטיבי וניתן לשינוי.
פסיכולוגיה הומניסטית- נוסדה כחלופה לגישות הביהביוריסטית והפסיכואנליטית. בעלת 4 עקרונות: 1) עיקר העניין הוא באדם החווה והמתנסה.
2) נושאי המחקר המועדפים הם: בחירה, יצירתיות ומימוש עצמי.
3) משמעות חייבת לבוא לפני אובייקטיביות בבחירת הבעיות למחקר.
4) כבוד האדם הוא ערך מוחלט.
קארל רוג'רס- האמין שהכוח הבסיסי המניע את האדם הוא הרצון במימוש עצמי. גישתו נקראה "תרפיית הקליינט במרכז"- לא מטופל כי אם קליינט ובכך נתן משמעות לכבוד האדם.
ה-self הוא המושג המרכזי בתיאוריית האישיות של רוג'רס. ה- self מורכב מכל הרעיונות, התפיסות והערכים שמאפיינים את האדם, אלו כוללים את המודעות ל"מה אני יכול לעשות". העצמי הנתפס משפיע על תפיסת עולמו של האדם ועל התנהגותו. ככל שאדם דוחק יותר נושאים מתודעתו גדל הפער בין העצמי לבין המציאות וגדל הפוטנציאל לבעיות הסתגלות. כאשר נמנעים הצרכים של העצמי נוצרת חרדה חמורה.
רוג'רס טען שלכל אחד מאתנו יש עצמי אידיאלי, מושג של האדם שהיינו רוצים להיות. ככל שהעצמי האידיאלי קרוב יותר לעצמי האמיתי, האדם יותר מאושר וחש מוגשם. ככל שהפער גדול יותר האדם חש חוסר סיפוק ודיכאון. אברהם מאסלו- היררכית הצרכים – הציע שקיימת היררכיה של צרכים המטפסת משלב הצרכים הביולוגיים הבסיסיים לשלבים של צרכים אסתטיים אינטלקטואלים. אם כל הצרכים בפירמידה מסופקים מגיעים לרמה הגבוהה ביותר שהיא מימוש עצמי.