הגישה הפסיכואנליטית

גישה פסיכואנליטית: התיאוריה המקיפה ביותר ובעלת ההשפעה הגדולה ביותר על תחום האישיות. טוענת שחלק גדול ממחשבותינו וממעשינו מונעים בידי תהליכים בלתי מודעים. אישיות נקבעת בעיקר ע"י דחפים ביולוגיים של מין ותוקפנות וע"י התנסויות שמתרחשות בחמש שנות החיים הראשונות.
שיטת האסוציאציות החופשיות- המטופל מתבקש לומר כל דבר שעולה בראשו. ע"י הקשבה קפדנית לאסוציאציות אלה גילה פרויד נושאים עקביים בחלומות ובזיכרונות מהילדות של המטופל.
עקרון הדטרמיניזם- לכל המחשבות, הפעולות והרגשות יש סיבה וע"פ פרויד לרוב הסיבות הן דחפים לא ממומשים ומשאלות לא מודעות.
מודל טופוגרפי/מודל הקרחון- פרויד השווה את תודעת האדם לקרחון. החלק הקטן מעל פני המים הוא המודע- הרגשות, המחשבות והזיכרונות להם מודעים ברגע נתון.
מתחת למודע נמצא הפרה-מודע- כולל את כל האינפורמציה שלא נוכחת כרגע במודעות אבל ניתן להעלותה למודע כשרוצים. מתחת לפרה-מודע נמצא התת מודע/לא מודע- כולל דחפים, משאלות, וזיכרונות שאין לנו גישה אליהם אך הם משפיעים על התנהגותנו ומחשבותינו.
מודל סטרוקטוראלי- פרויד גילה שמודל הקרחון פשטני מידי לתאר את האישיות האנושית ולכן פיתח מודל זה. מודל זה מחלק את האישיות ל-3 מערכות עיקריות הנמצאות לעיתים בקונפליקט:
האיד- החלק הקדום של האישיות ממנו מתפתחים האגו והסופר אגו. האיד קיים בתינוק מיום הולדתו וכולל דחפים ביולוגיים בסיסים כמו הצורך לאכול, לשתות, לעשות צרכים, להימנע מכאב ולהשיג הנאה חושית. דחפי מין ותוקפנות הם האינסטינקטים החשובים ביותר לקביעת האישיות במהלך החיים. האיד מחפש סיפוק מיידי לדחפים אלו. עיקרון העונג-הוא העיקרון של האיד. הרצון להשיג הנאה ולהימנע מכאב מבלי להתחשב בנסיבות חיצוניות.
האגו- חלק של האישיות שמתפתח כאשר הילד לומד להתחשב בדרישות המציאות, הילד לומד שלא תמיד אפשר לספק דחפים- צריך לחכות שמישהו ייתן לאכול, להתאפק בריקון השלפוחית עד השירותים ושישנם דחפים שמימושם מוביל לעונש. האגו מציית לעיקרון המציאות- העיקרון של האגו. סיפוק דחפים חייב להתעכב עד שהנסיבות מתאימות לכך.
סופראגו- שופט האם פעולות הן נכונות או שגויות. הייצוג הפנימי של הערכים והמוסר של החברה, מהווה את המצפון של הפרט ואת הדימוי שלו של האדם המוסרי האידיאלי. הסופראגו מתפתח כתגובה לענישה ותגמול של ההורים, בשלב הראשון ההורים שולטים על התנהגות ילדיהם באופן ישיר ע"י ענישה ותגמול ובהמשך הילד מפנים ומשיג שליטה עצמית על התנהגותו.
שימור אנרגיה- עיקרון שימור אנרגיה פיזיקלי- מערכת אנרגיה סגורה אשר אינה נוצרת ואינה נעלמת אך יכולה להיות מומרת לצורות שונות. עיקרון שימור אנרגיה פסיכולוגי- אנשים הם מערכות אנרגיה סגורות. קיימת כמות קבועה של אנרגיה עבור כל אדם והיא נקראת ליבידו (תאווה).
מנגנוני הגנה- הדחף לעשות משהו אסור מוביל לחרדה מעונש של החברה או של הסופראגו. דרך אחת להפחית חרדה היא ביטוי הדחף בצורה מוסווית שלא תגרור ענישה. פרויד ובתו אנה תיארו מספר מנגנוני הגנה המסייעים להתמודד עם מצבים מלחיצים:
הדחקה repression- מנגנון ההגנה החשוב והבסיסי ביותר. בהדחקה דחפים או זיכרונות שהם יותר מידי מפחידים או מכאיבים מורחקים מהמודעות אל התת מודע.
רציונליזציה rationalization- ייחוס מניעים הגיוניים או רצויים חברתית למה שאנו עושים כדי שיראה כאילו פעלנו מתוך הגיון. רציונליזציה משרתת שתי מטרות:
1)מקלה על האכזבה כאשר איננו משיגים מטרה ("ממילא לא רציתי את זה").
2) מספקת מניעים מקובלים להתנהגותנו.
היפוך תגובה reaction formation- כאשר אנשים מסתירים מניע מסוים מעצמם ע"י מתן ביטוי חזק למניע הנגדי. למשל כאשר אימא שמרגישה אשמה על שלא רצתה את ילדה הופכת מפנקת ומגינה יתר על המידה.
השלכה projection- ייחוס תכונותינו הבלתי רצוניות לאחרים בצורה מוגזמת.
אינטלקטואליזציה intellectualization- ניסיון להשיג ריחוק ממצב מלחיץ ע"י התייחסות מופשטת ואינטלקטואלית. למשל רופא המנתק עצמו רגשית מעבודתו על מנת שיוכל לתפקד כהלכה.
הכחשה denial- הכחשת העובדה שמציאות בלתי נעימה קיימת.
התקה displacement- דחף שלא יכול לבוא על סיפוקו בצורה אחת מתועל לערוץ אחר.
שלבי ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית: האדם עובר מספר שלבי התפתחות שמשפיעים על האישיות, במיוחד בחמש השנים הראשונות של חייו. כל שלב מאופיין בדרך מרכזית להשגת הנאה ליבידינית:
השלב האוראלי: במהלך השנתיים הראשונות הפה הוא המקור העיקרי להנאה מינית. מקור הסיפוק הגדול ביותר של התינוק הוא אקט המציצה.
השלב האנאלי: בין גיל שנתיים עד שלוש. פי הטבעת הוא המקור העיקרי להנאה מינית. זו התקופה שחלה הגמילה מהחיתולים וקיימים דחפים גם לשמר (להתאפק) וגם לסלק.
השלב הפאלי: בין גיל 3לגיל 6. מישוש עצמי של איברי המין מספק את המקור העיקרי לתחושות מענגות. תסביך אדיפוס-בסביבות גיל 6-5, דחפי המין של הילד מופנים כלפי האם. זה מוביל את הילד לתפוס את האב כיריב המתחרה על תשומת הלב של האם.
שלב החביון: בין גיל 6 לגיל 12. פוחתת חשיבות ההנאות המיניות ככל שהילד עסוק בפיתוח מיומנויות ובפעילויות אחרות.
השלב הגניטאלי: אחרי תקופת ההתבגרות המינית, שלב קיום יחסי המין.
ישנם שני תהליכים המפריעים להתפתחות תקינה במהלך השלבים: רגרסיה- חזרה לאחור אל שלב קודם בהתפתחות ושימוש בצורות התנהגות המתאימות לאותו שלב.
קיבעון/פיקסציה- עצירה בהתפתחות באחד השלבים, אחת מצורות ההתנהגות המשמשת להשגת הסיפוק בשלב מסוים נשארת גם לאחר זמנה ואינה מתפתחת לביטוי בוגר יותר.