פסיכולוגיה חברתית סיכום מעולה! חלק א'

יחסים בין אישיים
התחברות חברתית
ההתחברות הראשונית של של האדם היא כאשר הוא נולד. יש גורסים שהתחברות ראשונית היא מולדת ויש בה פן הישרדותי. יחד עם זאת ניתן לומר שהתחברות היא קשר נלמד אשר באה עם ניסיון וחיזוקים חיוביים שיוצרים התחברות. ישנם סיגנונות התקשרות:
*קשר של ביטחון- כאשר הצרכים של הילד נענים בכל פעם שהוא מעותת למצוקה. כך לומד הפעוט לסמוך על הוריו ולקשור קשר הדוק. בבגרות הוא בא לידי ביטוי בהבנה הוא ראוי לאהבה, בעל ערך, אמינות בזולת, חיובי וניתן לסמוך על הזולת בשעת הצורך. אנשים כאלה נקשרים בצורה קלה יותר, ומרגישים נוח ביחסים עם הזולת.
*קשר של המנעות- כאשר ההורים אינם נענים לצריכתו של הילד והוא לומד מכך שלא ניתן לסמוך על הוריו ואינו מחפש מהם את הסיפוק. בבגרות ניתן לראות שיש התרחקות מהזולת, הזולת הוא לא אמין ולא בטוח. אדם מלווה בהרגשה של אי נוחות במערכת יחסים ולא יפתח רגשות קנאה בבן הזוג.
*קשר אמביולנטי- נוצר כאשר מענה של ההורים לא עיקבי, מכך נובע כי הילד מבולבל וחסר ביטחון, אינו יודע אם הוא יכול לסמוך על הוריו. אדם בבגרותו חושש מנטישה, אינו מאמין בזולת סובל מקרבה יתרה ומתלות, יחד עם זאת הוא יקנא לבן הזוג.
שלושת הסיגנונות ההתקשרות מובילים את האדם כל חייו ובאים לידי ביטוי במערכות יחסים אישיות בין בני זוג וביחסים חברתיים.
ניסוי שערך שכטר מצביע על כך שבעט חרדה יש צורך בחברה להתפוגגותה. הסבר לכך הוא שהמצאות בחברה מפיגה את תחושת החרדה והשוואה חברתית שנותנת מבט כולל לדפוס התנהגות מתאים. תיאוריית ההשואה החברתית של פסטינגר באה ואומרת שיש דחף טיבעי לבחון התנהגות אישית לעומת הזולת ולהתאים את עצמך אליה במיוחד כאשר חסרות אמות מידה. הרצון להיות לא יוצא מן הכלל ולהרשים הוא זה שגורם לזיקה לזולת. הבחירה בחברה תיהיה הסביבה שהכי דומה לו והוא הכי מזדהה איתה. שכטר בדק ומצא כי החברה אליה נמשך החרד היא אותה קבוצה הזהה עם גורלו. הבדל בן אישי בולט הוא שנשים בעט חרדה מרבות להתחבר יותר מגברים.
החוקרים סרנוף וזימברדו טוענים כי יש הבדל בין פחד וחרדה כיוון שחרדה לפי פריד בא ממקום חבוי ולא נודע ואילו פחד ניתן לטיפול ספציפי בבעייה. הם מבקרים את המחקר של שכטר בטענה כי הוא עסק בפחדים ולא בחרדה וכי התיאורייה שלו נכונה לגבי התברות בשל פחד והסרתו. ואילו כיצד יתחבר אדם כאשר חרדה הרי הוא אינו יודע מה מקור הבעייה. לכן יעדיף להיות לבדו. לאחר ניסוי שנערך נמצא כי שני החוקרים צודקים מול שכטר וכי פחד רב גורם להתחברות ואילו חרדה רבה גורמת להתבודדות.
למחקר הנ"ל התבסף מחקר נוסף של טייכמן והיא טוענת כי המבוכה היא זו שגורמת להתבודדות ולא החרדה ומסכימה עם שכטר כי חרדה יוצרת התחברות לצורך התפוגגות החרדה.
תיאוריית התועלת
הקשר בין היחס שבין התועלת לנזק כגורם המניע להתחברות או להתבדדות. יחס זה עובד לפי 3 קריטוריונים: מאפיין מצב, מאפיין אדם, מאפיין הזולת.
מאפיין מצב באה להראות נטייה של בני האדם להתחבר לזולת אם הם יודעים כי זה יפיג את הלחץ שהם נתונים בו. אם הלחץ רב אז הנטייה תפחת.
מאפיין אדם מסביר כי בני אדם אשר חוספים יותר את חולשותיהם התחברו יותר מאלה שמסתגרים.
מאפיין זולת מדבר בתיאוריית התועלת על האינטרס להסיח את הדעת ע"י התחברות אם החרדה בלתי נמנעת, לחפש פתרון בהתייעצות במצבי פחד, הקשבה ועידוד במצבי מבוכה, כל מקרה לגופו.
כאשר אדם אינו מדחיק הוא יערוך השוואה חברתית אם היא אינה מביאה למסקנות גרועות יותר ולא גורמת נזק. אדם מחפש להגיע לאיזון ולהפיג את המתח.
מחבבים את המוכר
חשיפה מעוררת חיבה
החוקר זיונץ טוען כי חשיפה ממושכת לאותו אובייקט מביאה איתה תחושות חיוביות. כגון פסל שהיה נחשב למכוער ומכער את הסביבה לאחר שהוצב זמן מה חסרונו יצור דיסהורמוניה, כמו מגדל אייפל בפריס. ניסוי נוסף שנערך היה עם תצלומים ישירים או תצלומי מראה. התוצאה הייתה שהזיקה לצילום עצמי מול מראה גבר על תצלום ישיר, ואילו תצלום ישיר של חברה גבר על תצלומה מול מראה. אנחנו מחבבים יותר את משיתרגלנו להסתכל עליו.
חשיפה חוזרת מצמצמת אי ודאות- הריסון מסביר מדוע יש חיבה למוכר וטוען כי חשיפה חוזרת מפיגה את האי ודאות והחששות. נמצא כי הרושם הראשוני קובע את התחושה שתתלווה בכל פעם שתיהיה חשיפה אליו.
התמודדות עם הבלתי נמנע- תחושת החיבה גוברת עם הידיע למה שצפוי לבוא. נוצר עוות בתפיסת הזולת אבל הוא מקל עם ההתמודדות איתו.