פסיכולוגיה פוליטית

כמה מהעיסוקים האידיאולוגיים והמתודולגיים המרכזיים שהעסיקו את הפסיכולוגיה הפוליטית מאז לידתה סובבים סביב שאלות של רלוונטיות ויישומיות. האם מביאה הפסיכולוגיה הפוליטית ערך מוסף כלשהו לחקר היחסים הבינלאומיים, למשל לגבי תיאוריות סטנדרטיות יותר כגון ריאליזם ובחירה רציונלית? מהו היתרון היחסי של העלת הסברים פסיכולוגיים לתחומים פוליטיים שבהם הם עלולים להוכיח עצמם או לא להוכיח כרלוונטים להבנת סוגיה או אירוע פוליטיים נתונים? ולהיפך, מה מוסיף השילוב של סוגיות פוליטיות לניתוחים פסיכולוגיים של שיפוט וקבלת החלטות שאי אפשר להגיע אליהם בטמצעות מחקר בתחומים אישיים יותר? שאלות אלו פגעו לא פעם באמינות הממצאים שנתקבלו, והן החלישו את הרלוונטיות לכאורה של של ממצאים אלה לגבי קובעי המדיניות.
ייתכן שהיו לפסיכולוגיה פוליטית קשיים להתבסס כמקצוע מדעי עקב תפיסות שרוב מדעני המדינה מוטים מבחינה פוליטית ואידיאולוגית אל סדר יום ליברלי. חלק מההטייה הליברלית בפסיכולוגיה פוליטית עלולה לנבוע מהברירה העצמית של אלה הסבורים שהתערבות סביבתית עשויה לשפר בעיות חברתיות. ברור שאם מנתח אינו חושב, לאמיתו של דבר, שפרטים עושים הבדל מכריע בתוצאות של אירועי העולם, אז אין סיבה שאיש זה יחקור פסיכולוגיה של מנהיגים איבדיבידואליים. Tetlock טוען שחיוני שפסיכולוגים פוליטיים יישמרו מהנטייה שדעות פוליטיים משפיעים על תהליכים מדעיים. מבחינה זו הוא מציע ארבע אסטרטגיות לצימצום הסבירות שהטיה פוליטית לתדור לעבודה המדעית. אלה הן וידוא שהערכת טענות לעובדות סותרות היא עקבית ללא קשר להשלכות האידיאולוגיות, שערוך סיבתיות עלי ידי הוספת ניסויים לסקרי דעת קהל, נסיון לכמת עדויות איכותיות, ולהישאר קשובים לדוגמאות סותרות הנוגדות את האידיאולוגיה המועדפת. טטלוק 1994 ממליץ על העדפת השיטה המדעית על פני מטרות פוליטיות; ללא אמינות מדעית, הופכת הפסיכולוגיה הפוליטית ללא יותר מהסברה פוליטית.
• שימוש בפסיכולוגיה כמדע מסביר להתנהגות פוליטית שאירעה בעבר, ותורת ניבוי להתנהגות עתידית.
באופן אירוני, האשמה שהועלתה נגד עבודה בפסיכולוגיה פוליטית היא שהיא יותר מדי אטומה לדרישות ולחצים פוליטיים. בניסיון להכניס הסברים פסיכולוגיים בניתוח הפוליטי, רבים מהפסיכולוגים הפוליטיים בלי משים (או אחרת) מגיעים להעדפת התהליכים הפסיכולוגיים על פני המציאות הפוליטית. אכן, זו עלולה להיות אחת הסיבות שקובעי מדיניות רבים אינם חושבים שלמומחים לקבלת החלטות יש דבר מה מועיל להציע לשיקוליהם. רבים ממקבלי ההחלטות רואים עצמם כפועלים בתגובה לדרישות ולחצים פוליטיים חיצוניים של מצב מסוים ולא בהכרח כרק מגיבים לדינמיקה הפסיכולוגית הפנימית שלהם. הם מוצאים שההסברים הפסיכולוגיים לא רלוונטיים ומיותרים. הבלבול נובע, כמובן, משום שבהרבה מצבים פועלים הציווים הפוליטיים והפסיכולוגיים באותו כיוון. כאשר זה קורה, עלול להיות קשה, אם לא בלתי אפשרי, לקבוע איזה כוח השפיע יותר. ולמעשה, זה עלול לא לשנות במקרים מסוימים משום שתוצאות רבות כרוכות ללא ספק בפעולת גומלין של שני הגורמים. דרישות פוליטיות ופסיכולוגיות עלולות להשפיע יתר על המידה על אירועים או תוצאות פוליטיים, ומציגות בעיה של סיבתיות רב- סיבתית מספקת. על מנת לבחון באופן ספציפי תיאוריות פסיכולוגיות או פוליטיות, אפוא, חשוב לחפש מקרים ומצבים בהם כוחות פוליטיים ופסיכולוגיים ניתנים להפרדה והחיזויים מתפצלים. מקרים אלה מהווים את המבחנים הטובים ביותר לחשיבות היחסית של גורמים פוליטיים כנגד גורמים פסיכולוגיים במצב מסוים.
שאלה אחרת הניצבת בפני הפסיכולוגים הפוליטיים כרוכה במידה שבה ממצאים מניסוי מבוקר במעבדה פסיכולוגית יכולה להיות ישימה לקבלת החלטות בעולם המציאות. החילופין בין התוקף הפנימי המובא על ידי המעבדה והתוקף החיצוני המובא על ידי מה שמכונה עולם המציאות עלול להיות בעייתי בחיפוש אחרי תיאוריות משמעותיות וממצאים הניתנים להכללה.
למטרות רבות בפסיכולוגיה פוליטית, דיכוטומיה זו עשויה להיות פחות בעייתית משנראה ממבט ראשון. פסיכולוגים פוליטיים אינם מסתפקים בדרך כלל במחקר מעבדתי בלבד; תוצאות ניסויות אמנם מועילות ומעניינות לצורך פיתוח השערות ופיתוח רעיונות תיאורטיים ולאחר מכן לבדוק אותם בעולם המציאות. למעשה, הרבה כלכלנים התנהגותיים ותיאורטיקנים של בחירה רציונלית עורכים ניסויים כדי לספק מבחנים אמפיריים למודלים פורמליים. רעיונות והשערות הנוצרות באופן ניסויי ניתנים לאחר מכן להיבדק באופן אמפירי בעולם המציאות באמצעות סקרי דעת קהל, חקר מקרי ארכיון, עבודת שדה, או שיטות אחרות שונות. תהליך זה לא רק מאפשר הפרכת תוצאות מעבדה אלא גם מבטיח שהתיאוריה נבחנת עלמדגם שונה מזה ששימש ליצור אותה.
בתחומים רבים של מדע המדינה במיוחד, שולטים מודלים של בחירה רציונלית ותורת המשחקים כפרדיגמה דומיננטית בשטח. אמנם עשויים רוב הפסיכולוגים לחשוב לאבסורדי שמישהו יניח שבני אדם הם רציונליים, רוב התיאורטיקנים של הבחירה הרציונלית עודם לא מודאגים בדבר דיוק התיאור במידה שהם יכולים להשיג כוח חיזוי בעזרת הנחות רציונליות. כבל זאת בין אם אדם בדעה שחיזוי חשוב יותר מהסבר, ודאי עדיף להשיג את שניהם במקום אחד בלבד. תקוות הפסיכולוגים הפוליטיים היא להשיג את זה בדיוק.
תיאוריות של בחירה רציונלית מציגות בדרך כלל מודלים המניחים שחקנים רציונליים אחדותיים המשתדלים למקסם את תועלת שלהם נוכח העדפות מבוססות וקבועות. מודלים פסיכולוגיים נוטים להציג בני אדם כאנשים מורכבים התנהגותם לעתים קרובות לא רציונלית עקב המון סיבות קוגניטיביות