הנפש בלילה

הנפש בלילה – אנדריאה רוק

ספר מרתק המתאר את ההתפתחויות והגילויים במאת השנים האחרונות בתחום חקר החלימה: איך ולמה אנו חולמים. 

בספר מתוארת ההתפתחות ההיסטורית של חקר החלומות מההיבט הביולוגי ומההיבט הפסיכולוגי-אנאליטי. הגילויים המתוארים בספר מוגדרים מהפכה שיש בה כדי לערער את יסודות תורתם של פרויד ויונג, ומצד שני יש בהם יסודות התומכים בחלק מהתורות האלה.



להלן הנושאים העיקריים:



מנגנון החלימה- בשנת 1953 פורסם מחקר של נתנאל קלייטמן ויוג'ין אסרינסקי לפיו, אנו חולמים בשנתנו בזמן שיש לנו תנועות עיניים מהירות (תע"מ). מחקר זה הזים את התפיסה כי המוח "ישן" ואינו פעיל בזמן השינה. מחקר זה הביא בעקבותיו גל של מחקרים שהתרכזו בשאלות שונות הנוגעות לחלימה וחלומות.

החוקרים ג' אלן הובסון ורוברט מקארלי חקרו את מוחם של חתולים ופרסמו בשנת 1977 את תוצאות מחקריהם, בהם נתנו הסבר נוירו- פיסיולוגי לחלימה, לפיו: בזמן השינה חומר בשם אצטילכולין נמצא במוח בריכוז גבוה, בעוד בזמן העירות החומרים נוראפינפרין (העוזר לכוון ולמקד את תשומת הלב) וסרוטונין (המסייע בויסות מצב הרוח, זיכרון, למידה ושיפוט) נמצאים בריכוז גבוה. חומר זה, האצטילכולין, מעורר את מרכזי הראייה, התנועה והתחושות ומשדר אותות הגורמים לתע"מ ולתמונות שאנו רואים בחלומות. מאחר ובמצב זה דחפי התנועה והעולם החושי חסומים - המוח מפרש את התחושות והתמונות כאילו הן ממשיות ויוצר עלילות חלום. מאחר והאותות היוצרים את המראות בחלומות באים מ גזע המוח הפרימיטיבי בעוד אזורי המוח המפותחים יותר של המוח הקדמי מגיבים באופן סביל לסימנים אלה מהמוח הפרימיטיבי – קבעו החוקרים כי החלום הוא תהליך אלקטרו-כימי אוטומטי, וכי תוכן החלום אינו תלוי ברצוננו או ברגשותינו. בכך הם סתרו את טענתו של פרויד שלחלום יש מסר חבוי.

במהלך הזמן התברר כי החלומות מופיעים לא רק בשנת תע"מ, אלא בכול שלבי השינה. חוקר בשם מרק סולמס קרא תיגר על ההנחה של הובסון ומקארלי והוכיח כי ביצירת החלומות משתתפים גם אזורי המוח הקדמיים והאזורים הקשורים במוטיבציה, וכי חומר עצבי בשם דופאמין הוא החומר המפעיל את החלימה עצמה, וכי לא רק גזע המוח הוא שמפעיל את החלימה. סולמס היה פסיכואנליטיקאי וחסיד תורתו של פרויד, ובממצאיו גישר על הפער שבין הפרוידיאנים ובין הנוירו-פיסיולוגים.



האם ניתן להשפיע על החלימה – מחקרים נוספים חזקו את טענתו של פרויד לגבי כך שבחלומות יש משיירי היום שחלף: לדוגמא, בוצע ניסוי בו נחקרים הרכיבו משקפיים אדומות במשך היום – והם חלמו חלומות בצבע אדום. זה קרה – החלימה באדום – גם לגבי אירועים שאירעו לפני הרכבת המשקפיים הצבעוניות. אולם, נמצא כי גם ליכולת ההשפעה יש גבול: מחקרים בדקו האם צלצול פעמונים, התזת מים על החולם או לחיצה על זרועותיו משפיעים על תכני החלומות שלו - התברר שלא.

החוקר טורה נילסן גילה כי אנשים אכן חולמים גם על חוויות קשות ומפחידות שאירעו להם, אולם רק מספר ימים לאחר המאורעות ולא באותו לילה.

חוקר אחר בשם מייקל גזאניגה חקר ומצא כי המוח לוקח קטעי מידע וממציא להם עלילה עם הגיון: מאחר ולרשתות העצביות בזמן החלום אין שום קלט חושי מהעולם החיצוני, המוח מנסה לתת משמעות לזרם האותות העצביים הפנימיים שהוא מקבל והופך אותם לתמונות חלום.



חלומות ילדים – הנושא נבדק ע"י דיוויד פוקס שמצא כי חלומותיהם של ילדים נעשים דומים לאלו של מבוגרים רק מגילאי 9-11. בחלומות אלה עולות בעיות אישיות ורגשיות.



חלומות אוניברסאליים – נעשו ניתוחי תכנים לחלומות רבים שנאספו במשך תקופה ארוכה מכלל האוכלוסייה. בניתוחי התוכן של החלומות נמצא כי אנו חולמים חלומות דומים, וכי יש חלומות שכיחים כגון: חלומות על נפילה, חלומות על רדיפה ובריחה, פגישות עם מתים, חלומות עירום, חלומות תעופה ועוד.



פתרון בעיות – אחד הדברים המדהימים שהתגלו לגבי חלומות הוא, שבזמן החלימה אנשים רבים מקבלים השראה או מצליחים לפתור בעיה קשה שעמדה בפניהם ושלא הצליחו לפתור בזמן העירות. הפסיכולוג ג'ון אנטרובוס שחקר בתחום מסביר, כי המוח בזמן החלימה משוחרר מאילוצים ואז מגיעים לפתרונות בלתי שגרתיים ויצירתיים.



חלומות צלולים – ידועה התופעה כי יש חלומות בהם החולם יודע שהוא חולם ומתערב במהלך החלום. החוקר סטיוון לאברג' חלם חלומות כאלה בהם היה מודע במהלך החלום לכך שהוא חולם, ומשום כך גם יכול לשלוט באופן "מודע" על המתרחש בחלום ולשנות את העלילה.



לאיזו תכלית אנו חולמים – התברר כי חלימה אופיינית ליונקים ומיני ציפורים. היא איננה אופיינית לזוחלים. ההנחה שעלתה מכול המחקרים שדנו בנושא היא כי לחלימה יש תפקיד אבולוציוני הישרדותי: החלום מאפשר לעבד ולהטמיע מידע וזיכרונות ובאמצעותם להכניס "תיקונים" ברשתות העצביות השולטות בהתנהגותנו. דהיינו, בזמן החלימה אנו "מתכוננים" להתנהגות ולפעילות בזמן העירות; קיימת למידה בזמן החלימה בעיקר בשנת תע"מ. נמצא גם כי יש קשר בין שלבי החלימה לסוגי הלמידה.

החלימה היא גם דרך להתנסות באופן וירטואלי במאורעות בחיינו. לכן יש תכנים שהם שכיחים בחלומות כגון: ריצה, פעילות מינית, שיחה, ותכנים פחות שכיחים כגון: קריאה, כתיבה, פעולות חשבון.

אחת המטרות החשובות של החלימה היא ריפוי ולמעשה – הם מהווים תרפיה לילית. חוקרת בשם רוזלינד קרטרייט מצאה, כי כאשר יש חלומות בגלל מאורעות טראומטיים – הסיוטים בזמן חלימה הקשורים למאורעות אלה משתנים לאט לאט ונחלשים במהלך הזמן. ממצא חשוב נוסף שלה, שנשען על העובדה שהייתה כבר ידועה בזמנה, כי תנועות עיניים דלילות קשורות למראות בלתי מרגשים ודלילים בחלומות, בעוד תנועות עיניים תכופות קשורות למראות תוססים: היא העירה אנשים הסובלים מטראומות בזמן שהיו להם תנועות עיניים תכופות, ובכך קטעה את הסיוטים שלהם וקידמה את הבראתם.

כריסטוף קוך ופרנסיס קריק – טענו כי החלום ממלא תפקיד חשוב ביצירת מפות פנימיות ברשתות העצביות שלנו: הוא "מעדכן" מידי לילה את הרשתות האלה ומשפר את המפות הפנימיות שיש לנו לגבי גופנו ולגבי העולם הסובב אתנו. בכך מסייע לנו החלום להתאים את התנהגותנו למצבים המורכבים שאנו חווים בזמן העירות. החוקר אלן הובסון תמך בתפיסה זו בספרו: "חלימה".



אחרית דבר – מהמחקרים שנסקרו בספר עולה, כי אין קו חד משמעי וברור בין תודעת החלימה ותודעת העירות. תודעת החלימה היא צורה עשירה וייחודית של תודעה והיא אולי חשובה ומשמעותית כמו תודעת העירות.