בכל מערכת של נישואים יש גבר, אישה ואל אלו מצטרפים החברים והמשפחות של שני הצדדים, והיה כבר מי שאמר : "משפחה לא בוחרים, משפחה מקבלים".
המשפחה והחברים מספקים הנאה לזוג הנשוי, אך גם יוצרים בעיות וגם לא מעט טענות
("אימא שלי כל הזמן טוענת שאנחנו מזניחים אותה, ומבקרים רק את האימא שלך",
"החברים שלך משעממים ואני לא רוצה בקשר איתם").
בן זוג שלא מסוגל להיפרד מהאם והאב שילדו אותו, עלול לחוש תחושה של חובה,
ועלול לשלם על כך במערכת הנישואים שלו.
בני זוג רבים מתחייבים לארוחות קבועות אצל הוריהם, ונוהג זה הופך לגורם מפריד בין בני הזוג כאשר אחד מהם או שניהם מתנגדים למפגשים תכופים מסוג זה.
זוגות רבים מדווחים על תחושת חנק, אהבת יתר מצד הורים אוהבים ונותני עצות.
רק אדם בוגר ועצמאי בביתו שלו עם ריחוק מסוים מבית הוריו, מסוגל לקיים חיי נישואים מאושרים וללא תחושת מחויבות ורגש אשם.
בני זוג צריכים להתפרנס בכוחות עצמם, ולא להיות תלויים בהוריהם, לפחות בכל מה שקשור לצרכים הבסיסיים של רכישת דירה ותשלומים שוטפים באחזקת הבית.
גבר או אישה צעירים יכולים לאהוב מאוד את הוריהם, ובמקביל להתרחק מהם במטרה לבנות לעצמם זוגיות מושלמת ככל האפשר - אין לראות בצעד זה כפיות טובה או אי אהבת ההורים. הזוג הצעיר מעונין לבנות לעצמו את חייו העצמאיים, כאשר במקרים רבים הנשואים הטריים מושפעים מאוד ממודל הנשואים של הוריהם ("אני צועק עליך, כי כך נהג גם אבי כדי לקבל את מה שאני מבקש ברגע זה").
מותר ורצוי שכל זוג יבחר בדרכו בחיים ללא קשר לדפוס ההתנהגות בבית משפחתו.
אפשר להגיע להסכמה על תדירות הביקור אצל ההורים.
במשפחות רבות הורים סבורים שהם צריכים להתערב ולייעץ לזוג הצעיר במגוון נושאים החל ממיקום דירה ועד לתכנון הנכד שלהם, ומעורבות רבה מדי יכולה להביא למתיחות וסכסוכים בין בני הזוג אשר נישאו במטרה להקים בית עצמאי בישראל.
אפשר לפתח חיבה וסובלנות כלפי ההורים, אך חשוב מאוד להתוות גבול ברור בין המשפחה הגרעינית של הזוג לשאר העולם ("תגיד לאימא שלך שתפסיק להדריך אותי בניקיון הבית").
הורים מאוד שמחים לנישואי הבן או הבת שלהם, אך הם גם חרדים שהבן המתחתן ינטוש אותם לאחר נישואיו. חרדת הנטישה והאובדן של הילד גורמים להורים תחושה של כעס ואף שנאה לא מוצדקים כלפי בן הזוג האחר ("הוא בחר לו אישה קלפטה כמו האימא שלה...").
חוקרים מצאו שאצל זוגות רבים, אחד מבני הזוג או שניהם חשים חובה או רחמים כלפי ההורים שלהם, ולכן הם סבורים שהם צריכים לטפל בהורים, לבקרם בתדירות גבוהה ולסייע להם בנושאים שונים. התנהגות שכזו יכולה לגרום לפגיעה במערכת הנישואים.
הבדיחות הרבות על החמות והחותנת משקפות את מורכבות הקשרים הללו.
תחושת חובה חזקה מדי לשמירת הנאמנות למשפחה הראשונית, עלולה להביא למתחים ולמשבר בחיי הזוגיות החדשים.
בן זוג יכול גם לסייע כספית לאחיו מבלי להתיעץ עם בת הזוג שלו, והדבר יכול לגרום למתיחות וכעסים בין בני הזוג ("איך העזת להלוות לאחיך כסף מבלי לקבל אישור ממני ?").
תחרות על ההשפעה והשליטה בזוג הצעיר מצד הורי הגבר או הורי האישה, יכולה להביא לקרע משפחתי, ולהוביל למשבר בנישואים של הזוג הצעיר
("אני נקרעת בין הצורך להיות עם בעלי ולצורך לסייע לאימא שלי החולה").
בן זוג שלא מסוגל לנתק את הקשר ההדוק מהוריו, ממשיך להיות הילד ה"טוב" שלהם, אך יתקשה מאוד לתפקד בצורה נאותה במערכת הנישואים שלו.
כל בן זוג שממשיך לשמר קשר הדוק מאוד אל הוריו, הוא למעשה לא בוגר לנישואים
("אימא שלך מסתובבת לנו יותר מדי כאן בתוך הבית").
בני זוג בוגרים מסוגלים להתמודד עם מורכבות הקשר עם משפחות שני הצדדים בדרך
שתמנע חיכוכים וסכסוכים מיותרים בתוך המשפחה המורחבת.
בני זוג בוגרים יודעים לאהוב, להוקיר ולכבד גם את המשפחה המורחבת תוך שמירה הדוקה על עצמאות הגרעין המשפחתי שהקימו לעצמם : אפשר להעניק אהבה ועזרה למשפחה,
וגם לקבל אהבה ועזרה מהמשפחה, ועדיין לנהל חיים עצמאיים במסגרת הזוגית.
הרבה מאוד אנשים נכשלים כאשר בן זוג או שניהם לא בוגרים עדיין, או שההורים לא בוגרים
ומנסים להיאחז בצורה מוגזמת בילד שזה עתה נישא ובנה לו משפחה חדשה משלו באמתלות שונות ומשונות ("מדברת אימא, אתה חייב להגיע מיד ולסייע לי בשיכפול מפתח חדש במקום זה שנשבר").
גם ספר התנ"ך מנחה את הגבר לעזוב את הוריו ולדבוק באשתו :
"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית, ב-24).