זוגות רבים נישאים כאשר הם עדיין לא הגיעו לבגרות במובן של סובלנות הדדית, הקשבה
כנות, כבוד הדדי ויכולת לקבל את מגבלות בן הזוג האחר.
בני זוג בוגרים יכולים לטעות, להתנצל, לשכוח, לסלוח ולעיתים גם לא לאהוב זמנית את בן הזוג האחר - יכולת להתמודד עם משברים.
בני זוג רבים מתחתנים כאשר הם חרדים מהבדידות, ומוצאים עצמם בודדים במסגרת הנישואים שבנו לעצמם.
מפחיד להישאר רווקה זקנה, אך רוב הנשים מכריזות כי התחתנו מאהבה.
בעבר הלא רחוק הנישואים סיפקו הגנה כלכלית, כאשר הבעל הוא המפרנס, והאישה מופקדת על עבודות הבית וגידול הילדים.
בעבר הלא רחוק מסגרת הנישואים הוכרה כמסגרת היחידה שבה מותר לקיים יחסי מין.
גם גברים מכריזים על נישואים מתוך אהבה, כאשר ברקע הנישואים מאפשרים להם להתמסד, להקים בית, ליטול אחריות ולזכות למעמד של בוגר בעיני החברה,
נישואים המאפשרים סקס על בסיס קבוע.
בעבר הלא רחוק גיל הנישואים היה 20 פלוס כאשר היום גיל הנישואים הממוצע מתקרב
ל- 30 ומעלה. בני זוג מתחתנים היום כאשר הם בטוחים לגמרי באהבתם, וכאשר
הם מסיימים לימודים או אף לאחר פיתוח קריירה מקצועית.
כמעט כל בני הזוג הנשואים מדווחים על נישואים מתוך אהבה בהקשר לאהבה רומנטית המתקשרת לסקס ואהבת הבשרים.
החברה השתנתה כאשר בעידן המודרני להיות רווק זה לא נורא, נשים עובדות ודואגות לקריירה המקצועית שלהן, סקס ללא נישואים זמין בשפע, וגם מגורים משותפים ללא נישואים נפוצים מאוד. גם הורות ללא נישואים מתקבלת היום בברכה.
כאשר מסגרת הנישואים היא כבר לא מסגרת קדושה ו"נצחית" (עד שהמוות יפריד בינינו...), הרי שלא מפתיעה העובדה שילדים להורים גרושים חוששים מנישואים ("איך אבטיח שנישואי לא יסתיימו בפרידה קשה כמו זו של הורי. הרי גם הם אהבו אהבת נפש
לפני נישואיהם...").
אצל האישה השעון הביולוגי מתקתק, והיא מוכנה יותר לפשרות כדי להספיק ולממש את האימהות. המחקרים מוכיחים שאישה שמיהרה להינשא לגבר אשר לא מספק אותה מינית,
סיימה את הקשר בגירושין לאחר שבגדה בבעלה בניסיון לספק עצמה מינית עם גבר אחר.
בעולם המערבי המתקדם רבים מעדיפים היום לקיים הסכם נישואים שהוא במהותו הסכם ממון, ללא התחייבות ארוכת טווח ומחויבות לכל החיים - הסכם מסוג זה מאפשר ניתוק קשר במהירות וללא סיבוכים מיותרים.
התחושה היא שהעולם היום מלא באוהבים לזמן קצר.
בני זוג רבים מעידים כי זמן קצר לפני נישואיהם הם נתקפים חרדה רבה, וחוששים מפני היכולת שלהם להתחייב למסגרת כובלת לאורך שנים, ורבים צועדים אל החופה במקרים רבים מתוך לחץ חברתי של משפחה או חברים ("כל החברות שלי כבר נשואות...").
רבים מאלו המתפשרים, המתעלמים ממגרעות בן הזוג האחר, מוצאים עצמם מאוחר יותר במסלול בקשת הגירושין במשרדי הרבנות.
החרדות והכשלונות הביאו להקמתם של קורסי הכנה לנישואים, בהם מלמדים את בני הזוג כיצד לקבל את האחר, כיצד להתמודד עם מחלוקות ובוחנים את ההתאמה ביניהם.
הסטטיסטיקה מוצפת בבני זוג שחיו שנים רבות ללא נישואים, התחתנו לבסוף והתגרשו זמן קצר לאחר מכן - אחד מבני הזוג או שניהם הכריז שהוא זקוק לחופש !
באופן מפתיע מתברר שנישואים שקדמו להם מגורים משותפים, סיכוייהם להסתיים בגירושין גבוהים יותר בעשרות אחוזים מאלו שלא חיו ביחד לפני נישואיהם.
החוקרים כתבו תיאוריות רבות ובהן ניסו להסביר מדוע מגורים משותפים לאורך זמן לפני הנישואים מונעים נישואים יציבים ומאושרים לאורך זמן.
המגורים המשותפים לא בהכרח יוצרים את הבסיס למחויבות ארוכת טווח.
למרות כל מה שנאמר עד כה, הרי שלמרבית הגברים והנשים יש מטרה נכספת - להתחתן,
והם גם יעשו זאת פעם אחת או יותר בחייהם : נישואים מעניקים ביטחון והכרה חברתית,
בנישואים מתקימת הכרזה : "היא שלי ואני שלה".
המחקרים מוכיחים שאלו הבוחרים בנישואים על פני מגורים משותפים בלבד זוכים לסקס טוב יותר, לבריאות טובה יותר, ליותר כסף, ליותר תחושה של יציבות ושלווה - יש תכלית.
אחוז הרווקים חולי הלב והסרטן גבוה משמעותית מאחוז הנשואים.
יש גם זוגות המעידים על אהבה ממבט ראשון, ונישואים כעבור פרק זמן קצר ביותר : שבוע או חודש - המשיכה הרגשית / ההורמונלית מביאה להחלטות לעיתים פזיזות ונמהרות,
שכן אין אפשרות להכיר באמת בן זוג בתקופה קצרה כל כך.
כמו כל דבר בחיים זוגיות מלווה גם במזל - בחירת בן זוג שיאהב, יוקיר ויכבד את בת הזוג
והיא אותו לא רק כאשר הם צעירים, אלא גם כאשר שניהם עוברים שינויים בבגרותם שנים רבות לאחר הנישואים.
ברוב המקרים המזל לא יספיק, וצריך לעבוד קשה כדי לשמר את הנישואים המאושרים.
הא"ב של עבודה זו טמונה ביכולת להקשיב לאחר, בתשומת הלב ובסבלנות.
כאשר כל אחד מבני הזוג מוכן לוותר מעצמו למען האחר, מובטחות לשניהם שנים רבות ומאושרות ביחד. אהבה אמיתית לאורך זמן דורשת מאמץ ובגרות נפשית, והליך הנישואים מסייע במקרים רבים להפוך את כל אחד מבני הזוג לבוגר.
בני זוג רבים חושפים את "פרצופם האמיתי" רק לאחר שהקשר הזוגי מקבל הכרה רשמית וחוקית, בעיקר בכל מה שקשור לדרישות מבן הזוג האחר : יותר קבלה ופחות נתינה
("כעת אני בעלה, ולכן הכל מגיע לי...").
רבים מגלים שעם סיום ירח הדבש מגיעה תקופה אחרת לחייהם, תקופה שבה מגלים את ההתנהגויות המעצבנות אצל בן הזוג האחר ("אישתי מצפה שאני אערוך את כל הקניות",
"בעלי מצפה שאשטוף את הכלים ואבשל לו", "אני ואישתי רבים כל הזמן על ההוצאות שלנו, ועל הכסף שמן הראוי שנחסוך בכל חודש").
בני זוג רבים חיים במגורים משותפים בחסות הוריהם, בבית אחד מההורים, וכאשר הם נישאים ועוברים לבית משל עצמם, הם מגלים לפתע את משמעות ניהול הבית :
ניקוי הבית, תשלום כל ההוצאות, בישול, כביסה - כל המטלות שהיו קודם באחריות ההורים.
בני זוג לפני נישואים נוטים להעלים, לסלוח, לוותר על דברים לא נאותים שעושה בן הזוג.
בני זוג לאחר הנישואים כבר לא מתפשרים וכבר לא מתעלמים. הם מנסים לשנות ולשלוט בבן הזוג, והם מביאים חוסר סיפוק אל חיי הזוגיות שלהם.
אישה אחת העידה בדבריה (מייצגת רבות אחרות) : "אני מתעוררת באמצע הלילה, מתבוננת בגבר שבחרתי לחיות איתו עד סוף חיי, ואני לא מבינה איך הייתי מסוגלת לקבל
החלטה מטופשת שכזו...".