במאמרה " הרבדים השונים של ה- Setting או של מי השעון הזה?" מתארת אהובה ברקן את תגובתה היוצאת דופן לשינוי ה- Setting על ידי המטופל שלה.
המחברת מתארת בצורה מרגשת ביותר כיצד המטופל, הנמצא שלוש שנים בטיפול, לוקח את השעון המונח על השולחן הכתיבה שלה כדרך קבע ומניח אותו בהפגנתיות מולו.
מה משמעות המעשה? מה משמעות השעון והזמן עבור המטופל?
מה הוא אומר ללא מילים במעשה? האם יש כאן העברה?
היא פועלת בצורה אינסטנסטיבית, כעוסה ופגועה ומחזירה את השעון למקומו.
המטופל הצליח למשוך את המחברת אל תוך מנגנון ההגנה שלו, הוא העביר אספקט של עולמו הפנימי ועורר רגשות חזקים אצל המטפלת. והיא ביצעה העברה נגדית.
בחדר התחוללה דרמה.
שניהם נבהלו, כעסו ונפגעו. הסערה בחדר הורגשה מעצם תיאור המקרה.
המטופל נפגע.
הוא התעלם מה- Setting, מהחוזה הטיפולי , חל אצלו בלבול , שבירת גבולות, בעוד אצל המטפלת נוצרה בהלה, חרדה וה- Settingוהחוזה הטיפולי שמרו עליה.
התגובה של המטפלת/מחברת הייתה בחלקה הגנתית ומבוססת על הצרכים והרגשות הלא מודעים שקשורים כנראה בחסך מוקדם שלה. התגובה שלה נוצרה כתוצאה מהשפעת המטופל על הלא מודע שלה.
בתגובה של העברה נגדית נוצרת בדרך כלל מעין "התאמה" בין צרכי המטפל וצרכי המטופל.
אפשר להסתכל על העברה והעברה נגדית כביטוי למפגש בין אישי רב ממדי. על המטפל יחד עם המטופל לבדוק ולהבין את התהליך ביניהם במהלך הטיפול. אם תהליך מיידי ורב עוצמה זה אינו נידון ואינו מובהר, כל הסיכוי הוא שהמתחים הבלתי פתורים בחדר יהיו מעמסה כה גדולה על המטפל ועל המטופל כאחד, עד שסיכוייהם להבין באופן מעמיק מה ארע בעבר או מה מתרחש בחייו החיצוניים של המטופל בהווה, יהיו קלושים. לעומת זאת כאשר מתרחשת התבהרות מחשבתית ורגשית בהבנת התהליך הטיפולי, כפי שקרה, שמים שני השותפים לחיפוש את ידיהם על מפתח העשוי לפתוח דלתות רבות ואז אין ספק שבהעברה הנגדית שבוצעה תתרחש צמיחה.
במקרה שמציגה המחברת כנראה היה בלתי אפשרי להתחמק מהשימוש בהעברה נגדית: המטופל שיחזר את עברו בהעברה בצורה נחרצת ומושלמת מבלי להיות מודע לכך, עד שהמטפל נאלץ לחיות מחדש חלקים מן ההיסטוריה הזאת באמצעות העברה נגדית, שהיא התגובה שלו למטופל. המטופל מציג קטעים של הוריו, ומזמין אותנו באופן לא מודע ללמוד בדרך חוויתית איך מרגיש בן להורים כאלה. למרבה האירוניה, הוא גם נוטה להגזים בצורה פראית בהעברה בהצגת הילד שהיה בעבר, ובודק אותנו כדי לראות אם נהפך להורה המטורף.
יתכן אף כי העברה נגדית שבוצעה הייתה חלק הכרחי מ"האזנה אקטיבית" ויתכן שרק על ידי כך הצליחה המטפלת להבין את שהתרחש במפגש באמצעות האסוציאציות הפרטית שלה.
המטופל שהיה זקוק לאמא רכה וקשובה היה מתוסכל ומאוכזב נוכח תגובה המטפלת/מחברת שהייתה נוקשה אולם, מעצם הבהלה וההגנה על גבולותיה הפנימיים באמצעות ובעזרת גבולות המסגרת הטיפולית יצרה עבורו אמא היכולה לראותו ולהגן עליו בתוך גבולות ברורים... טשטוש הגבולות, שהתחיל כפי שמתואר עוד מהמפגשים הראשוניים יצרו בסיטואציה הזו מצב המאפשר חוויה חדשה.
ניהול השיחה בעקבות האירוע, השיקוף, הפרשנות והתובנות באמצעות שמירה על ה-Settin
והדיאלוג על שינוי ה-Settin יצרו משהו חדש במשמעות הטיפול והדגישו את משמעות גבולות המסגרת הטיפולית כדי להגן על גבולותיו הפנימיים של המטפל.
המטפל מתמודד עם גבולות חיצוניים משתנים ועם גבולות פנימיים וה-Settin מגן על המטפל מפני חדירתם של תכנים מפחידים והרסניים ומאפשר לו לנוע בין הביטחון לאי ביטחון, בין ידיעה לאי ידיעה בין אי סדר והתארגנות. מטפל שסומך על ה-Settin יוכל לוותר על גבולותיו וללכת לאיבוד במרחב החיוני לגילוי העצמי של המטופל ולחזור אל גבולותיו היוצרים את המרחק הנחוץ לצורך התבוננות. השעון מייצג את סופיות מרחב הטיפול ובכך שומרת על המטפל ועל עולמו הפרטי, על נפרדותו והאוטונומיה שלו.
לכן, כללי ה- ה-Settin שומרים ומגינים על המטפל ושומרים על היותו אחר עם חיים משלו.