אגוצנטריה התבגרותית- גיל ההתבגרות

האגוצנטריה ההתבגרותית- התרכזות ב "עצמי". גיל 11 - בוגר
לפי פייג''ה – החשיבה היא לוגית, מחושבת ומפותחת. המתבגר מסוגל לחשוב מנקודת המבט שלו, יכול לדון בשאלות היפותטיות כאילו היו באמת, מסוגל להסתכלות פנימית
(אינטרוצפיה Introspectium יכולת לבחון את עצמי).
המתבגר עסוק במחשבות הזולת אך מרוכז ב "מה הזולת חושב עלי", המתבגר משוכנע שכולם עסוקים בו (אייך אני נראה, מדבר, מתלבש...). המתבגר עסוק בלראות את עצמו מעיני הזולת, לכן קבוצת השווים( Peers-החברים בני גילו) כה חשובה לו ולכן הוא שם את המשפחה בצד. זו נקראת תופעת הקהל הדמיוני שמלווה אותו לכל מקום ובוחן אותו בכל צעד.
סממנים לאגוצנטריה התבגרותית:
1. קהל דמיוני.
2. האגדה האישית- המתבגר בטוח שהוא האחד היחיד והמיוחד, שאף אחד לא ירגיש כמותו ולא מרגיש כמותו. "אין על המחשבות והתובנות שלו".
3. אידיאליזם קיצוני, שחור לבן, יש חזון, אוטופיה, אין באמצע.
4. מטפיזיקה התבגרותית, המתבגר חי בסרט שהמציאות תציית לו. מייחס למחשבות שלו כוחות על.
5. הערצה התבגרותית- המתבגר נוטה להעריך מישהו על משהו, וליחס לאותה דמות מושלמות כללית.
6. הביקורת בגיל ההתבגרות היא קטלנית. המתבגר שהתפכח מהערצה לאדם לא סולח לו ואינו מסוגל לקבל אדם על הטוב והרע. או לסגוד או למחוק.
מחקרים מראים שככל שהמתבגר יותר אגוצנטרי הוא פחות אמפטי, רגיש, ער, מודע לתופעות חברתיות. פחות מכבד את הזולת ורגשותיו.