סגנון חיים- הצורה הייחודית של אדם להסתגלות לחברה, המטרות והאמצעים להשיגה. בבסיסו רעיונות הנחיתות והפיצוי. אחרי גיל 4-5 קשה לשינוי. הוא ממשיך לשמש מסגרת להתנהגות מאוחרת. צורת
סגנון החיים מתבטאת בעיקר בהתמודדות עם 3 בעיות החיים המרכזיות: עבודה, חברות ואהבה. סיווג אנשים לפי פתרון 3 הבעיות לפי '
עניין חברתי' ו'רמת פעילות'.
שלושת הטיפוסים הראשונים חסרים עניין חברתי אך נבדלים ברמת הפעילות, לרביעי רמות גבוהות של שני המשתנים.
הטיפוס השולט- אקטיבי בלי מודעות חברתית, ניגשים למשימות החיים בעוינות (מכורים לסמים או נוער עבריין)
הטיפוס המשיג- עלוקות- נשענים על
אחרים לסיפוק צרכיהם רמת פעילות נמוכה.
הטיפוס הנמנע- אין להם רמה מספקת משניהם כדי לפתור בעיותיהם. בורחים ממשימותיהם ונמנעים מכישלון.
הטיפוס המועיל לחברה- בוגר, רמות גבוהות של שני המשתנים, ניגש לבעיות בחברותיות. מרגישים צורך לעשות למען אחרים.
לאם ההשפעה הכי גדולה על התפתחות העניין החברתי. תפקידה לעודד עניין חברתי בוגר ולהרחיב אותו מעבר להיקף שלה. תמיד קשור גם לאיך הילד מפרש את התנהגות האם. צריכה לעורר בילד שיתוף-פעולה, תכונות חברות. עליה להפגין אהבה אמיתית כלפיו- המתרכזת בטובתו ולא ביוהרתה. החיבה לבעלה, לילדים ולאנשים אחרים מספקים מודל לחיקוי לילד. ם היא מתמקדת רק בילדים היא לא תוכל ללמדם להעביר עניין חברתי לאנשים אחרים. האב הוא מקור ההשפעה השני החשוב בפיתוח עניין חברתי- חייב להיות לו יחס טוב לאשתו, מקצועו ולסביבה. העניין החברתי המפותח שלו חייב להפגין עצמו בקשר עם ילדיו. האב האידיאלי משתף פעולה בצורה שווה עם האם בגידול הילדים. עניין חברתי הוא ברומטר לחיים נורמאליים- יש לחיים ערך רק אם מוסיפים ערך לחיי אחרים. שאיפת העליונות אצל נורמאלים היא לעליונות חברתית. אצל אנשים שלא הסתגלו כראוי- שואפים לעליונות על אחרים ומשמעות חייהם אישית בלבד. סדר הלידות חשוב בקביעת סגנון-חיים. ילדים גדלים בסביבות חברתיות שונות ילד יחידי- ההורים רוצים לעשות הכול נכון, מקבל הרבה אהבה ודאגה.עד שמגיע ילד אחר והוא 'מודח מכסאו' ונאבק להשגת עליונות מחדש. שמרני, כוחני, מוסרני. ילד יחיד- מפונק ע"י האם ביריבות עם האב, נקשר לסינר האם ומצפה לפינוק והגנה מאחרים- תלותי ומרוכז בעצמו. בהמשך החיים התעוררות קשה. קושי לתקשר עם אחרים. ילד שני- במרוץ עם האח הגדול- תחרותי ושאפתן.משתמש באמצעים ישירים ועקיפים לעקוף את האח. יכול לשים לעצמו
מטרות גבוהות באופן לא ריאליסטי ובכך מבטיח סבירות כישלון. ילד אחרון- מפונק גם ע"י הילדים האחרים. עם דמויות חזקות רבות עשוי לחוש נחיתות והיעדר עצמאות, מאוד תחרותי ומוצלח. מטרות דמיוניות- אם לא עוזרות להתמודד עם החיים צריך לשנותן או להיפטר מהן. נוירוזה וטיפול בה- לאדלר היא הייתה מונח דיאגנוסטי רחב שמתבטא במגוון הפרעות (חרדה, ספקות ופחדים מורבידיים, אובססיות, קומפולסיות)-
אדלר בחן איך נוירוטיים השתמשו בניסיונות העבר וההווה שלהם כדי להימנע מאחריות ולשמר הערכה-עצמית. בניגוד לפרויד, שטען שסימפטומים משמשים כאמצעי לשליטה ולסיפוק אימפולסים אינסטינקטיביים- אדלר התייחס להתנהגות הסימפטומאטית כמכניזם להגנה עצמית- שמספקת את 'התירוץ', ה'אליבי' ששומרים על היוקרה של האדם. נוירוטים חסרים את הפעילות הנדרשת לפתרון בעיות בחייהם- הוא האמין שאם רמת פעילותם הייתה גבוהה יותר היו הופכים לפושעים. יש להם גם מטרות-חיים אנוכיות. מציבים אותן מעל אלו של אנשים נורמאליים ושואפים אליהן ביתר נוקשות- ומקורן ברגשות נחיתות עמוקים. סגנון חיים פסיבי ומפונק- רוצים להישען על אחרים בהתמודדות עם בעיות החיים. מה גורם לנוירוזה? סגנון החיים הזה נובע מ'משא-יתר' בילדות. נחיתות פיזית, פינוק והזנחה יכולים להיות גורמים למשא-יתר כזה. בתנאים אלו, בהם נרכש סגנון חיים לא בריא, הילדים נעשים מאוד חרדים, חסרי ביטחון ומתחילים לפתח אסטרטגיות הגנה להתמודד עם רגשות הנחיתות (כמו גישה מרוחקת ליחסים בינאישיים, לדוגמה). תחילת הנוירוזה- יצירת מטרת חיים דמיונית אנוכית והחמצת ערך החיים האנושי של תרומה חברתית. חיים בחוסר ביטחון, הערכה עצמית מאוימת ורגישות יתר. סגנון החיים שלהם לא תואם את הדרישה לחיים חברתיים עם שיתוף-פעולה. הקונפליקט מתבטא בשלושת בעיות החיים המרכזיות. גורם חיצוני (Exogenous Factor) תמיד חוזה התפרצות סימפטומים נוירוטיים אצל אדם עם פרהדיספוזיציה לכך: העצמי היוצר מחפש אמצעים להגנה על ההערכה העצמית המאוימת ותירוצים לחולשתו. עשוי להאמין שהוא עליון על אחרים ולהתנהג בהתאם.
הטיפול- מטרת הטיפול לתקן את סגנון החיים ולפתח עניין חברתי: זיהוי אמונות מוטעות על העצמי ועל אחרים לחסרות חדשות שיאפשרו לנו להבין את כל הפוטנציאל האנושי- דרך הבנת הפציינט (מה המטרות הדמיוניות שלו וסגנון החיים שלו- פניה לזיכרונות ילדות, סדר לידה, הפרעות ילדות, חלומות והגורם החיצוני שהתחיל את הנוירוזה- הבנה דרך אמפתיה, אינטואיציה וניחוש), שיפור ההבנה העצמית שלו (להביא את המטופל למצב שהוא רוצה להבין את הבעיות ולחשוף אותן יחד איתו- ברגע שמשוחרר מעליונות אגוצנטרית יוכל לשנות סגנון חייו באופן יותר חברתי ולהתנהג באופן שונה לאחרים- המטופל ולא המטפל אחראי להצלחת הטיפול) וחיזוק העניין החברתי אצלו (המטופל חייב להבין שיש יותר בחיים מהשגת מטרות אגוצנטריות, להעריך מקומו בחברה, לאמץ מטרות שמועילות לחברה).
סיכומים נוספים אודות תקציר התיאוריה של אדלר-חלק 2