הורני משתייכת גם היא לתיאוריה הפסיכואנליטית , אך ככל שהתיאוריה התפתחה- הודגשו יותר תהליכים בינאישיים ופחות דגש על מין ותוקפנות.
לטענתה , חלק גדול מהבעייתיות שנוצרת אצל אדם היא פונקציה של תגובות הסביבה – ולאו דווקא מניעים ויצרים פנימיים. החוויות שהאדם עבר בילדותו – עם סביבה לא מספקת או תגובה הורית כזו או אחרת מעצבות את החיים. הורני מניחה כי קיימת
חווית חרדה בסיסית העומדת בגרעין האישיות וכולם חווים אותה בדרגות שונות. לחוויות החרדה שלושה מרכיבים :
1.בדידות: אדם שלא מצליח ליצור קשר ( לדוגמא ניסיון התקשרות לא מוצלח עם ההורה )
2. חוסר אונים: אדם שלא יכול לדאוג לעצמו כלל
3. תחושה כי רוצים לפגוע בי. לטענתה של
הורניי , ב3-4 השנים הראשונות כל אחד חווה את החוויות הללו , אך בעוצמה שונה. בתגובה , בני אדם מפתחים
שלוש סוגי אוריינטציות בינאישיות ( סגנונות התייחסות לאחר) , שמטרתם התמודדות עם החרדה:
1.אוריינטצית תלות / חנופה: (moving toward ) אני מרגיש חלש / לבד , אז אני אתחנף לאחרים מתוך רצון להיצמד למישהו יותר חזק – נטייה להיכנעות ולתלות. יכולה להוביל לאורינטציה נוירוטית. האדם משלם מחירים של ביטול עצמי וחוסר אותנטיות.
2. אוריינטצית הליכה נגד: ( moving against ) קשר של עוינות. האדם מרגיש חזק כיוון שהוא מבקר אחרים. העולם נתפס כעוין ומאיים. האדם אינו חסר אונים – ומרגיש כי הוא צריך להילחם. זוהי
אוריינטציה מיליטנטית , אסרטיבית ופרנואידית.
3.אוריינטצית התנתקות: ( moving away ) אדם הבוחר להתנתק מכל דבר המהווה איום כדרך לטיפול בקונפליקטים בינאישיים . החרדה נרגעת בשל ההתנתקות. במקרים פחות נוירוטיים יהיה שילוב בין שלושת הדפוסים. האדם הבריא משתמש בשלושת
הדפוסים בהתאם לסיטואציה.
סיכומים נוספים אודות התיאוריה הפסיכואנליטית של הורניי