התיאוריה של אדלר- פסיכולוגיה של העצמי

האסכולה שפיתח אדלר נקראת " פסיכולוגיה אינדיבידואלית" , הוא הושפע רבות מפרויד. הנחות התיאוריה של אדלר: 1.       האדם מונע על ידי דחפים חברתיים ( בניגוד לדחפי מין ותוקפנות ). הוא יצור חברתי מטבעו , והוא קושר קשרים עם אחרים, עוסק בפעילויות חברתיות שיתופיות ומשתתף ברווחת החברה ולא רק בצרכיו האנוכיים. הוא אף רוכש "סגנון חיים" שמתפתח בהתאם לאוריינטציה של החברה בה הוא גדל. על פי אדלר האדם לא הופך לייצור חברתי רק כתוצאה מסוציאליזציה, אלא כי קיים בכל אדם "עניין חברתי" שהוא דבר מולד. 2.       עצמי יצירתי (creative self ): לפי רעיון זה, האדם הוא האחראי לאישיות שלו לאופן התנהגותו והוא בעל השפעה על סגנון חייו.  זוהי מערכת אישית סובייקטיבית שמפרשת ונותנת משמעות לחוויות של האדם. העצמי מחפש התנסויות שיעזרו לו להגשים את סגנון החיים הייחודי שלו.  אם חוויות אלה לא ימצאו בעולם שלי- אני אשאף ליצור אותן / לחפש אותן בכדי להעניק משמעות לחיי. 3.       ייחודיות האישיות: הנחה לפיה לכל אדם יש אישיות ייחודית עם מניעים, תכונות, ערכים, תחומי עניין שונים וכו'. כל פעולה שהאדם עושה הינה ייחודית ומותאמת לסגנון חיים אותו הוא רוצה לפתח.   אדלר מתייחס ל3 כוחות המניעים את האדם . 1.       רגשי נחיתות: לכל אדם יש רגשות נחיתות שמקורם בילדות – בשל התלות של התינוק בסביבתו , שמעוררת רגשות של חוסר התאמה , חוסר מיומנות ותחושת נחיתות ביחס למבוגרים. רגשי הנחיתות יכולים להיות קשורים להיבטים פיזיים ( רגישות לפיתוח מחלות באזור מסוים בגוף ) או פסיכולוגיים  ( כגון דחייה חברתית). בהקשר זה, ישנה חשיבות גם למיקום בסדר המשפחתי ( הבכור מרגיש נחות ביחס לצעיר או ההפך ). תחושת הנחיתות היא מצב נורמטיבי – והאדם מונע להתגבר עליהם באמצעות שאיפות עליונות נפוצות ( תהליך שאינו מודע ) דוגמאות לתהליך זה: פעמים רבות אנשים ינסו לפצות על תחושת הנחיתות באמצעות אימון האיבר של היכולת שנפגעה  לדוגמא:ילד מגמגם שהפך לנואם גדול , רוזוולט היה בילדותו ילד חלש וחולני והפך לאדם בוגר במשרה בעלת כוח ועוצמה).  במצבים קיצונים רגשי נחיתות, יכול להתפתח תסביך עליונות מפצה– שביטוייו יהיו דווקא יהירות, אגואיזם וזלזול באחרים.  2.       שאיפה לשלמות: אנשים שואפים להשיג שלמות עקבית ואחידות בחיים. זוהי השאיפה לעשות דברים באופן שיהיה קוהרנטי לאישיות שלנו.  דומה לדחף של סקרנות ויצירה. האדם רוצה להתקדם וליצור כיוון שהוא נהנה מעצם פיתוח יכולותיו ( ולא רק בכדי להוכיח שהוא טוב מאחרים ). 3.       עניין חברתי: יצירת קשר חברתי – לא תשומת לב מוגזמת אלא קשר הגיוני ואמיתי. דאגה אמיתית וכנה לרווחת הזולת. הפוטנציאל לעניין חברתי הינו מולד וההתייחסות החברתית במהלך ההתפתחות היא זו שקובעת באיזה אופן ימומש.   שני אלו (2,3 ) מהווים כוחות המאזנים את השפעת הנחיתות ומובילים להתפתחות טובה  עפ"י אדלר שאיפות אלה לא מחייבות מנגנוני הגנה של תסכול וחרדה ( בניגוד לרגשי נחיתות שכן מחייבים ) .    המטרות סופיות  הן למעשה מטרות / אידיאלים המכוונים את ההתנהגות / חיים והן אלו היוצרות את סגנון החיים: האופן בו האדם מעצב את התנהגותו ואורח חייו ועמדותיו בהתאם למטרה מרכזית או אידיאל מרכזי ( סגנון אינטלקטואלי, ספורטיבי, אקולוגי, רוחני וכו').  נקבע מוקדם , אך ניתן לשינוי.   העצמי החולה:  יוצר מטרות וסגנון חיים כתוצאה מדגש ברגשות נחיתות ושאיפות עליונות נפוצות , אין דגש על האיכות. העצמי הבריא:  יותר שאיפות לשלמות ולעניין חברתי ( יתקיימו גם רגשות נחיתות אך הם לא ישתלטו ). דגש על איכות הביצוע וכו'.   «     כולם חווים את 3 הכוחות אך בהבדלים של פרופורציות בין אנשים. «     מצב בו האדם לא מפתח סגנון חיים מהווה הפרעה קשה ( דומה לטשטוש זהות )