רקע עבודתו של בוולבי ותאוריית
ההיצמדות אותה הגה: לשיטתו של בוולבי (Bowlby 1982-1969), יצורי האנוש נולדים עם מערכת
התקשרות התנהגותית המניעה אותם לחפש קִרבה או היצמדות ((Attachment לדמויות משמעותיות (דמויות התקשרות – הורה או אף סב/סבתא) בעת צורך. לדעתו, מערכת ההתקשרות ההתנהגותית מכוונת להשגה של ביטחון והגנה כאשר קיים סיכון ממשי או כאשר צפוי איום על
תחושת הביטחון של האדם. במצבים אלו הילד/האדם נוטה לפנות אוטומטית לדמויות התקשרות ממשיות או לייצוגים פנימיים שלהם, ולשמור על קִרבה ממשית או סימבולית לדמויות אלה, אינטראקציה זו כשהיא אופטימלית גורמת לאדם לחוש תחושה בסיסית של הגנה וביטחון, תחושה שבבסיסה הידיעה שאנשי מפתח
יהיו זמינים ותומכים בשעת צרה (attachment security). כאשר חוויות אלו נשנות, הילד ממשיג לעצמו דגמי עבודה פנימיים של העצמי, של השותפים למערכת היחסים ושל הסביבה, אשר משנים את צורת פעולתה של מערכת ההתקשרות ויוצרים ציפיות לגבי דרכי הגישה או לחלופין לגבי המחסומים להשגת תחושת ביטחון. לעומת זאת במצבים בהם לא מושגת תחושת הבטחון הילד מאמץ לעצמו דפוסים אחרים ואסטרטגיות עבודה אחרות שהם משני סוגים עיקריים: היפראקטיבציה (הפעלה ביתר) של מנגנון ההיצמדות: בה הילד/האדם מפעיל מאמצים מרוכזים כדי להימצא בקירבת דמויות ההתקשרות לזכות בתמיכה ובקירבה. אנשים אלו יבטאו רגישות יתר לנטישה . דאקטיבציה (דיכוי ותת הפעלה) של מנגנון ההיצמדות כאן יש עיכוב של הצורך בקירבה. אנשים שמפתחים אסטרטגיות אלו נוטים להתרחק מהסביבה, חשים אי נוחות ביחסי קירבה, שואפים לעוצמות אישיות והישענות רק על עצמם, תוך שהם מדכאים מחשבות מלחיצות וזכרונות. אותם אנשים סובלים מ-.attachment insecurity בוולבי הראה כי נסיונות מוצלחים להשיג קִרבה ותחושה של ביטחון בהתקשרות (הציפייה כי דמויות מפתח יהיו זמינות ותומכות בעת דחק) הינם הכרחיים ליצירת מערכות יחסים קרובות לאורך כל מעגל החיים. לדעתו, כל אינטראקציה בין-אישית אשר מקילה דחק ומקדמת את תחושת הביטחון של היחיד מאשרת מחדש את היתרון ההסתגלותי של קִרבה ומחזקת קשרים רגשיים עם השותפים לקשר. יחסי הגומלין בין המערכת הדואגת והמטפלת (Caregiving) למערכת ההיצמדות: לדעתו של בוולבי המערכת הדואגת והמטפלת (caregiving) נוצרה בתהליך אבולוציוני כשהיא מספקת הגנה ותמיכה לאחרים שהיו נזקקים לכך באופן קבוע או זמני. מערכת ה Caregiving היא בעצם מערכת שלמה של דפוסי התנהגות שעונה על צרכי ההיצמדות של הפרטנר. בצורתה הבסיסית ביותר זוהי מערכת היחסים בין הורה וילד. אם מרחיבים תפיסה זו לשדה הרחב יותר של רחמים, אמפטיה, הזדהות עם הסביבה (Compassion) ונתינה (Altruism) מטרתה של המערכת ה caregiving היא לשנות את מצבו של האדם הנזקק כדי ליצור סביבה נוחה, בטוחה, רגועה ויציבה. מעבר להסבר על היותם של מצבי ה caregiver ומצב ההיצמדות כמצבים משלימים בין הורים לילדים בוולבי דן גם ברובד של אותו אדם עצמו כשפעם אחת הוא הנזקק להיצמדות ופעם אחרת כמספק דמות התקשרות - המעבר בין המצב בו אתה נשען או זקוק למשענת למצב בו אתה מספק משענת. לפי בוולבי מערכת ההיצמדות הינה מערכת הגנתית המופעלת בעת סכנה ועם הפעלתה מדוכאות מערכות רגשיות אחרות וביניהם גם מערכת ה .caregiving במצבי לחץ וסכנה אדם מפעיל מנגנונים אחרים ולאו דווקא מנגנוני תמיכה בזולת. רק כשאדם מרגיש יחסית בטוח וללא סכנה הרי הוא מתפנה להפנות תשומת לב לצרכים של אחרים ולתמיכה בהם. במצבים מאיימים רק אם יש בטחון בהצמדות גדול יותר יעזרו לאותם אנשים לעזור לזולתם כיוון שהרגשת הבטחון מקושרת ישירות לאופטימיות ותחושות של יעילות אישית כשיש להתמודד עם צרות של אחרים.
הרעיון המרכזי במאמר נשען על בסיס תיאורתי זה שהגה בוולבי, לפיו אנשים שחשים תחושה בסיסית של בטחון Security Attachment)) יהיו פנויים יותר וקשובים יותר לסיבלם של אנשים סביבם, יחושו אמפטיה, הזדהות ונתינה - ולפיכך יפגינו
אלטרואיזם ו compassion גם כלפי אנשים וגם כלפי העולם, ברמות גבוהות יותר מאשר אותם אנשים החשים חוסר בטחון. המחברים (Mikulincer & Shaver) לקחו רעיון זה צעד נוסף והראו כי אפשר באופן חווייתי/מלאכותי לעודד, לטפח ולהגביר תכונות של נתינה, אמפטיה, ורחמים כלפי זולתינו בעזרת השריית או הדמיית חווייה של בטחון שבהצמדות (attachment security). החשיבות של ערכים אלו של אלטרואיזם ו compassion, שהם כה נדירים בעולמינו ושהחברה כל כך זקוקה להם ברורה. בעולם של אינספור גבולות- גיאוגרפיים, אתניים בין עמים דתות ומעצמות, עולם של מאבקים בינאישיים בו שורים ניכור, בדידות וזרות -אלטרואיזם ואמפטיה , עשויים לחולל שינוי מהותי ולהפוך את עולמינו לעולם אחר, עולם של נתינה, רגישות לסביבה, עירנות למצוקה של האחר וכד'. הרעיון המרכזי במאמר הוא שככל שתחושת הבטחון שבהצמדות (attachment security)–
בין אם מושרית באופן חווייתי (ע"י סיפור למשל)
ובין אם קיימת באדם באופן בסיסי (מילדותו) – גבוהה יותר – האדם יהיה קשוב יותר לאנשים סביבו, יחוש
אמפטיה למצבם ויושיט יד לעזרתם. תחושה זו של בטחון היא המאפשרת לאנשים אלטרואיזם ואמפטיה כלפי זולתם בסביבתם. יחד עם זאת, הראו המחברים כי כשיש פגיעה במערכת זו, תגובת אנשים השייכים לקבוצה הגדולה של חוסר או חסך בתחושת בטחון שבהצמדות תהיה שונה בין שתי תת הקבוצות שמכילות אותה: בין השייכים לקבוצת ההיפראקטיביים (attachment anxiety) שיגיבו בסטרס ומצוקה אישית, אך עדיין יהיו קשובים לסביבה ממניעים אגואיסטיים, והתרכזות בעצמם, (למשל כדי לחוש טוב יותר, לחוש שייכות לקבוצה וכד') לבין הדיסאקטיביים (Attachment avoidance) שיגיבו בהתרחקות, והמנעות וחוסר דאגה ואיכפתיות לזולת. מסקנת המאמר אם כן היא שניתן להשרות את תחושת הבטחון שבהצמדות וע"י כך להגביר אלטרואיזם, אמפטיה, רחמים ונתינה באנשים. למסקנה מעין זו – אם אכן היא מתקיימת יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת לגבי העולם בו אנו חיים – למשל: אם כל בוקר יפתחו את היום בסיפור כזה שישרה במאזינים (תלמידים בבתי ספר, אוניברסיטאות, עובדי ממשלה וכיו"ב) תחושת attachment security – אותם אנשים שנחשפו לגירוי יגלו יותר אמפטיה, רחמים ונתינה לסביבה והעולם יהפוך למקום טוב ונעים יותר לחיות בו – כשאיש קשוב לזולתו, למצוקותיו ותמיד נמצא שם להושיט לו יד ובמובן הרחב יותר – סובלנות בין עמים, דתות מדינות וכיו"ב.
סיכומים נוספים אודות תאוריית ההיצמדות - Attachment Theory