עולם חדש מופלא

בשנת 1932 כתב סופר המדע הבדיוני הפופולארי, אלדוס הקסלי, ספר שהפך ליצירת מופת פולחנית לא פחות מחוות החיות או 1984 של ג''ורג'' אורוול.
הספר, ''עולם חדש מופלא'', מתאר חברה במצב ניוון מתקדם.
לכאורה היא מפותחת מאד: האנשים מהונדסים גנטית כדי למלא את תפקידיהם היטב, אך למעשה הם מאבדים את אנושיותם וסובלים משטיפת מוח. כדי למנוע מהאזרחים לחוש את רוע מצבם או לחשוב מחשבות מסוכנות, הממשל מחזיק אותם במצב של שמחה מתמדת, מצב שמוזג על ידי הסם הנקרא ''סוֹמא''.
האקסלי, למרות שכתב את עולם חדש מופלא לפני עליית הנאצים לשלטון ולפני תקופת הטיהורים הגדולים ברוסיה, היטיב להבין כי השליטה על האדם בעתיד לא תיזקק לכפייה על הרצון, היות ורצון שכזה לא יהיה בנמצא. הידע אודות המכאניזם של האדם, יאפשר את יצירתה של חברה נטולת מהפכות וללא צורך אמיתי בהנהגה, אלא הצורך יהיה במהנדסים שתפקידם להעביר כל אדם לתבנית מוגדרת כפי שנחוץ לחברה. הפחד של האקסלי היה, שהאדם יאבד מאנושיותו ומחופש רצונו תודות לקדמה המדעית.
העולם החדש המופלא הוא מקום מצמרר שבו האנושות מאבדת את אנושיותה ושוקעת במצב של סימום מתמשך. אנשי החברה נראים כשמחים ומצהירים שהם באופן כללי מאושרים, אך ה"פרא ג''ון" חושב שהאושר הזה מלאכותי וחסר רגש.
לדעתו כאב וצער הם חלק בלתי נפרד של החיים, ומבלי שניתן לקבל פרספקטיבה באמצעותם, השמחה הופכת לחסרת משמעות.
הקסלי לוקח בספרו רעיונות פשיסטים טוטליטריים, כמו ההתניות שמקבלים ילדים מגיל אפס לגבי מותר ואסור וכללי התנהגות, ומניח שעל ילדים קטנים ההתניות , ללא ספק, יעבדו טוב יותר ובצורה יעילה ויטמעו בהם.
הדבר כבר נעשה, ובהצלחה רבה. במלחמת העולם השניה, למשל, כשהצבא האדום נלחם על לנינגרד מול הנאצים, הדרכים לחזית הוצפו בשלטים בסגנון ”לא ננטוש את לנינגרד“, ”לנינגרד עירו של מייסד הקומוניזם, והצלת עירו שווה להצלת עמנו“ וכו‘.
ההתניה המילולית הפשוטה הזאת עבדה. בעולם חדש מופלא, המניפולציות הפסיכולוגיות מתוחכמות ורחבות בהרבה כאשר הטלביזיה והרדיו ושאר אמצעי התקשורת כולל האינטרנט
הופכים לאמצעים לשטיפת מוח המונית.
ברגע שאדם נולד כאלפא, הגזע האנושי הבכיר מאלה שמפותחים באינקובטורים, יש בו סכנה. הוא חכם מדי, הוא מוכשר מדי, יש סבירות שהוא יתחיל לחקור יום אחד יותר ממה שמרשה החברה, יש סיכוי שהוא ינסה לפרוץ גבולות.
זה, למעשה, סיפורו של ברנארד מרקס, שהנו אלפא פלוס. רק בגלל היותו נמוך ושונה מכל האחרים בשל טעות שנעשתה טרם לידתו הוא מונע ע“י רגשות שלילים לחפש את השוני בחברה. לחפש את האמת …
הרומן מתאר חברה מתוכננת בקפידה ומסודרת להפליא. כל אדם בחברה זו, ממלא את הפונקציה שלשמה נוצר. האקסלי, ככול הנראה היה ער להתפתחות האדירה של המדע והטכנולוגיה והוא מתאר את חברת העתיד כחברה שבה כל אדם נוצר ומתוכנת בשיטת הסרט הנע. לא בכדי, הנביא של אותה חברה הוא פורד, הוגה שיטת הסרט הנע.
האקסלי מתאר את האדם כיצור שנולד כלוח חלק ולכן ניתן באמצעות הביולוגיה והפסיכולוגיה לתכנן אותו כפי שנדרש. ואכן החברה מחולקת למעמדות שונים שאינם שווים זה לזה, כל מעמד ממלא אחר יעוד מסוים.
האקסלי מניח שניתן על ידי שליטה בגוף ולאחר מכן שליטה במוח באמצעות התניות, ליצור חברה שבה כל אדם שלם במקומו ולכן לא יתמרד לעולם, משום שכל צרכיו תמיד מסופקים והוא תמיד מאושר ואם קצת פחות מאושר, ישנו תמיד את הסומא, אותו סם הזיות קליל וחסר תופעות לוואי שלוקח את האדם למקום חסר דאגות.
ניתן לחלק את הדמויות בספר לשלוש.
ישנם אלו שהם עבדים לשיטה, שהם רוב בני האדם, כאשר לנינה, חברתו של ברנארד,
היא המייצגת העיקרית שלהם.
ישנם המורדים בשיטה, כמו ברנארד, אך גם הוא ממלא חלק מהשיח ואינו מורד של ממש. ברנארד חש שהוא שונה מסביבתו, אך ברגע שהוא מתחיל להיות מוערך, הוא מייד משחק את המשחק ביחד אם כולם.
וישנו הפרא, אותו יליד העולם הישן או ההומניסטי במקרה הזה, אשר מאמין במהויות
וטוען לאמת כלשהי.
שלושת הגורמים הללו עוזרים לחזק את טענת הספר, כי לא ניתן לברוח באמת מהשיח,
וגם הפרא שלא הגיע מהעולם החדש, הופך בסופו של דבר, בעל כורחו, להיות קוריוז משעשע ולא למוביל מהפכה.   
בעולם שכזה, בו ההנחה היא כי ניתן לתכנן את האדם כפי שנראה נחוץ, לא ניתן לדבר ממש על חירות. זהו עולם שבו הכוח השתלט על כל אורחות החיים ועיצב אותם, ואין מקום
לשום ביקורת.
הסכנה אם כן, היא חוסר היכולת להיות חופשי ולהתמרד.
האדם תמיד מאושר, אך זהו אושר כשל חיה ולא אושר נעלה של ישות המודעת לעצמה. האדם בעולם כזה, הוא לא יותר מאשר אובייקט שמטרתו העליונה,ר החברתי באמצעות כוח שכה נסתר מן העין, עד שלא ניתן לזהותו בשום אופן, משום שזהו כוח שמצוי בתוך כל אדם, שעבר מגיל אפס התניות ולפני כן מניפולציות ביולוגיות שיתאימו אותו למעמדו ולכישורים שאותו מעמד נזקק להם.
בתחילת הספר, מצליח האקסלי בסקירה אדירה, לתאר את פס היצור של בני האדם, כאשר הוא מתאר מדריך המסביר לתלמידיו (מדרג אלפא כמובן) איך מתכננים אדם.
נדמה, כי התלמידים לא מתמרדים כלל, וזאת ככל הנראה כי גם הם תוכננו מראש להגיב בפליאה אל מול העולם המופלא הזה. מתוארים שם תהליכים כמו, כיצד יוצרים את מעמד האפסילונים, שזהו המעמד הנמוך ביותר.
במהלך כל הספר נשמעים ציטוטים מתוך ההתניות שעברו גיבוריו במהלך חייהם.
ההתניות מבטאות את הדרך שבה אורגנה החברה כך שהיא תתאים לכל אדם.
ההתניה מונעת מהאדם דברים מסוימים ומתירה לו אחרים.
כאן טמון סוד האושר האנושי והמידות הטובות-
עליך לאהוב את מה שמוטל עליך לעשות.
זו מטרתה של כל התניה: לגרום לכך שאנשים
יאהבו את ייעודם החברתי הבלתי נמנע.
עובדה אחת מיני רבות של היכולת הטכנולוגית לשלוט באדם, היא בסדר הכלכלי, כאשר מונעים על ידי התניה את אהבת הטבע מהמעמדות הנמוכים, על מנת שאלו לא יתפתו לצאת לחופשה ויעבדו יותר זמן בשל כך.
"הוחלט לבטל את אהבת הטבע, לפחות בקרב המעמדות הנמוכים.
  אהבת הטבע אינה מספקת עבודה למפעלים".
כל מימד של אני אינדיווידואלי(ליברלי) או אני מהותי (כפי שראה אותו רוסו), נעלם כאשר האדם מתוכנת מכף רגל ועד ראש, בהנחה כמובן שאין יותר מכך.
הפרא מגלם את כל מה שהחברה המודרנית של האקסלי מנסה להעלים, הווה אומר, ייסורים, קונפליקטים ורצון עז לגלות את האמת.
הפרא קורא כל הזמן בכתביו של שייקספיר שמסמל את העולם הישן, עולם שבו אנשים חיו במשפחה, ילדו ילדים ונלחמו למען הצדק והאמת. עולם כזה הוביל, לפי דעתם של מעצבי העולם החדש, למלחמות בלתי פוסקות ולסבל קיומי אדיר של האדם.
הפרא מסרב לקחת חלק בעולם שכזה ונאבק על אנושיותו, בחברה שאיבדה מזמן צלם אנושיות והפכה את יושביה לחפצים. הפרא מנסה להמריד את בני המעמדות החופשיים בטענות הומניסטיות מובהקות.
"אני אלמד אתכם להיות בני חורין, בין אם תרצו בכך ובין אם לאו".
בני המעמדות הנמוכים, אינם נענים לקריאותיו, משום שבעולם הזה אין חירות מעבר להתניות ולגוף הגשמי. להפך, הם יוצאים נגד הפרא כאשר הוא לוקח להם את הסומא,
את המקור לאושר.
האקסלי מדבר על האל ועל ספרי הדת ואומר כי:
אפשר לומר שזו אשמת הציוויליזציה שלנו.
אלוהים לא עולה בקנה אחד עם מכונות משוכללות
ורפואה מדעית ואושר לכול... החברה שלנו בחרה במכונות,
ברפואה ובאושר. על כן חייב אני לנעול ספרים אלו בכספת
הפרא מחליט לחיות את חיי האמת על פני חיים של האושר המזויף לדידו. הוא מתבודד בחווה מרוחקת ומלקה את עצמו ומייסר את עצמו על חיי החטא, הוא גוזר על עצמו מעיין נזירות למעשה. לא מרחיק היום והפרא הופך גם הוא למעיין קוף בקרקס. באים מכל קצוות לונדון לראות את מעלליו של היצור המוזר הזה, שמדבר על דברים כמו אנושיות, אמת וסבל.
האקסלי מראה, כי בעידן שבו ניתן להשתלט על הגוף ועל השכל, כלומר, על הפן הפסיכולוגי באדם באופן טוטלי, לא ניתן יהיה לדבר ממש על חירות, והאדם ייהפך להיות לא יותר מאשר אובייקט כשאר האובייקטים.
האקסלי מתאר את האדם כמי שמאבד מאנושיותו ומטמטם את עצמו לדעת דרך הטלוויזיה וחיי הנוחות והפנאי שמספקת החברה המודרנית.
בחברה שבזה לערכים ולאמת ושלכל אדם יש את "האמת שלו", ניתן לומר הכול ללא צורך להצדיק דבר. תרבות המסך הקטן ותכניות הריאליטי בפרט מסמלות את העתיד לבוא.
בחורות יכולות לעצב עצמם מחדש בעזרת ניתוחים פלסטיים ולהיעשות יפות, כל זאת תודות לפלאי הטכנולוגיה. אין תכנית זו שונה באופן מהותי מהעולם שהאקסלי ברא. גם כאן מתכננים אדם מחדש מבלי להתחשב בטבע או באנושיותו. כשעושים מזה תכנית המוצגת על מרקע של כל בית, הדבר הופך לאידיאל שעלול להוות סכנה גדולה ביותר, כי לא רחוק היום שבו תהיה תכנית ריאליטי ששמה "עצב את תינוקך שבדרך".
הסוף לא ברור. הרוע, למעשה, ניצח. החברה המלאכותית האי-שוויונית מלידה ממשיכה להתקיים, ואילו יצר האדם החופשי הנקי מסמים והתניות פסיכולוגיות מפסיד.
האם התבוננות מסביבנו צריכה להתחיל להדאיג אותנו ?  כנראה שכן....