גיל ה- 50 נקרא גם "
גיל המעבר", ומייחסים לו גם את "משבר אמצע החיים",
אך מה שמכנים "משבר" יכול להיות גם שינוי לטובה, והשינוי
יכול גם להגיע
מוקדם יותר או מאוחר יותר מגיל 50.
ויש גם סממנים פיזיים לאותו שינוי :
הגבר מתבונן במראה בשיער ראשו המדלדל, ואצל האישה יש הפסקת ווסת
וסיום תקופה ארוכה של אימהות כאשר הילדים בוגרים, עצמאיים וגם עוזבים את הקן.
בתחילת
החיים שלבי השינוי מוגדרים בצורה חדה וברורה.
התינוק שנולד עובר שינויים מדווחים ונמדדים כמעט מדי חודש, כאשר ההורים
יודעים למה לצפות ותוכנית ההתפתחות מתועדת בצורה מפורטת.
כאשר הילדים גדלים הם נמצאים בתהליך ברור של מעבר בין כיתות ובין בתי ספר,
גיוס לצבא, ובהמשך רכישת מקצוע, נישואים והורות.
מרבית שנותיו של אדם מוגדרות בדרך ארוכה ואחידה ללא יכולת לנבא מראש
את השינויים הצפויים, ואצל רבים מדובר בתקופה ארוכה ואחידה של חיי זוגיות
ועבודה - חיים שגרתיים אשר נמשכים בעידן המודרני עשרות שנים.
איש לא יודע מה צפוי לו מלבד העובדה שכולם מסיימים את חייהם באותו מצב ומקום.
רבים מבלים תקופה ארוכה בעבודה שוחקת ולא מספקת, מודעים לצורך של עצמם
לבצע שינוי, אך לא מעיזים לבצע זאת הלכה למעשה, לא יודעים מה לעשות עם עצמם
כאשר יגדלו - אנשים מאוד מפחדים מעתיד לא ברור ולא ידוע.
המאושרים הם אלו שמסוגלים לראות באי וודאות כמתנת חייהם בדרך לגילוי
מה שמצפה להם ולא ידוע מראש.
יש כאלו המתלוננים שהעולם צפוי מדי ובלתי נסבל, והם מתקשים לקבל את הידוע מראש
("האם אמשיך לחשב מאזנים עד גיל 67 ?"), גם אם הוא מבטיח ביטחון כלכלי.
אנשים רבים מאוד מבלים חלק ניכר מחייהם בעבודה משעממת עד מוות, בעימותים
עם הבוס ובחרדה רבה מביצוע שינוי כלשהו בחייהם - חיים בסבל מתמשך.
מדובר בנוחות שמרעילה את האדם, אך האדם מתרגל לחייו אלו עם הזמן עד שהוא
לא מבחין כלל ברעל. הדבר בולט במיוחד אצל אסירים אשר מפתחים פחד לצאת לחופשי לאחר שהות ארוכה בכלא.
אנשים לא מוכנים לסכן ביטחון למען הרפתקה חדשה ולא ברורה - פחד מהלא-ידוע.
אנחנו חיים במתח מתמיד בין הנוחות שבביטחון לבין הריגוש שבחוויות חדשות,
תוך כדי השוואת ערך הביטחון לעומת ערך הביטוי העצמי.
הצייר הנודע פול גוגן זנח קריירה מצליחה של בנקאי, עזב את אשתו האוהבת ואת ילדיו, ונמלט לפריס ללמוד ציור, ואחר כך עבר לטהיטי כדי לממש את ייעודו בציור והורשת
האמנות שלו לעולם.
האם הוא התנהג במוסריות ובאתיות כלפי משפחתו וכלפי הבנק בו עבד ?
האומץ של האדם להיות נאמן לעצמו ולמטרותיו לא קשור למוסריות או אתיקה,
בעיקר כאשר אדם מקבל החלטה לערוך שינוי דראסטי בחייו.
אין כל סיבה לאפשר למחסומים שרירותיים כמו גיל או שלב בחיים למנוע מאדם
לממש את החזון שלו בחייו.
לסיום כדאי לחזור ולקרוא את הפסוקים הראשונים בפרק ג בספק קוהלת,
אשר דנים במחזוריות חייו של האדם :
לכל זמן ועת לכל-חפץ תחת השמים.
עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע.
עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ ועת לבנות.
עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד
עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים, עת לחבוק ועת לרחוק מחבק.
עת לבקש ועת לאבד, עת לשמור ועת להשליך.
עת לקרוע ועת לתפור, עת לחשות ועת לדבר.
עת לאהוב ועת לשנא, עת מלחמה ועת שלום.