תובנות על החיים : הכאב מול הסבל האנושי

חשוב מאוד להבחין בין כאב וסבל אנושי כדי להגיע לאושר המיוחל בחייו של אדם.
נזק גופני הנגרם לאדם יכול לגרום לכאב, והכאב הוא אות אזהרה חשוב שהגוף משדר לאדם כאשר משהו בגופו אינו תקין. כאב אינו בשליטתו של האדם.
כאב חד בחזה מעיד על התקף לב מתקרב, כאב בגרון מעיד על מחלה.
הכאב מורה לאדם לטפל בעצמו.
הסבל הוא מצב נפשי, ואדם יחוש סבל אך ורק אם הוא ישתף פעולה ויבחר מרצונו לחוש בסבל. סבל נמצא בשליטה מלאה של האדם ויש לו יכולת בחירה.
אדם יכול לגרום לעצמו סבל רב על ידי ייסורי נפש ו"אכילה עצמית".
"לב שבור" מאהבה נכזבת מייצר יסורים רגשיים וכאב נפשי קשה מנשוא.
כאשר אדם מתבשר על מוות של אדם קרוב לו, הוא יכול לבחור בתוך תוכו אם לשקוע במרה שחורה (גרימת סבל לעצמו) או לקבל את האירוע כעובדה מצערת ולהמשיך הלאה בחייו.

מחלה יכולה לגרום לאדם לכאב (פגיעה בגוף), וכאב כרוני ממושך יכול להביא לאי נחת ולסבל לאדם החולה. אדם יכול לשקוע בדיכאון בעקבות כאב פיסי ממושך.
טיפול בגורם לאי נחת יכול לסייע לאדם להתמודד עם הסבל.
כאב יכול ללוות מאמץ ספורטיבי (כאב שרירים ברגליים לאחר ריצה), ואז הוא יתקבל אפילו בברכה כמי שמבטא את המאמץ שהשקיע האדם לשיפור הישגיו הספורטיביים.

כאב וסבל קשורים גם לצרכים ולרצונות של האדם.
כל אדם מגדיר לעצמו את הצרכים בחייו (אוכל, פרנסה, מין ועוד), ואם הוא לא מצליח להגשימם, הרי שהוא יחוש אי נחת מלווה בסבל נפשי.
בנוסף לצרכים הבסיסיים יש לאדם גם רצונות. מימוש רצון יכול להביא לסיפוק זמני עד להופעת הרצון הבא.
לבוש לכיסוי הגוף הוא צורך, אך קנייה של בגד יוקרתי כל שבוע הוא רצון.

שאלה הראויה לעיון :
האם הבאת ילדים לעולם היא צורך או רצון של בני האדם ?
בחברה שבה אימהות נחשבת לתפקיד חובה של האישה, הרי שהבאת ילדים הופכת לצורך בסיסי. אישה שרוצה ילדים צריכה ללדת אותם והיא גם צריכה גבר כדי להיכנס להיריון וכדי לבנות שותפות הורית.
בני זוג רבים סובלים מאוד עקב בעית פוריות שמונעת מהם את היכולת להביא ילדים לעולם.
מתברר שהסבל קיים במחוזותינו גם כאשר בני זוג מצליחים להביא ילדים לעולם :
בני זוג רבים סובלים מחוסר יכולת לשהות מספיק זמן עם ילדיהם בגלל השאיפה להגיע להגשמה עצמית בקריירה שלהם, והם נאלצים להפקיד את ילדיהם בידי מטפלת.
על פי הסבר מלומד זה ניתן לראות שאדם יכול לסבול מאי יכולת להשיג משהו בחייו,
והוא גם יכול לסבול לאחר שהשיג את מבוקשו -
הסבל מגיע מתוך בחירה אישית של האדם.
אדם מאושר הוא אדם שמסוגל להיות שבע רצון ממה שהשיג בחייו וגם ממה שלא השיג בחייו. יכולת הקבלה של הקיים מרחיקה את הסבל.
שביעות הרצון תלויה אך ורק באדם ולא בגורמים חיצוניים.
יש אינספור סיבות שבעטיין אדם יכול להכניס עצמו למצב של סבל מתמשך, וחלק מהסיבות
יכולות להיות בעבר הרחוק או הקרוב או חששות מעתיד לא ידוע.
אדם יכול לסבול בגלל עצמו או בגלל אחרים.
אדם יכול לסבול בגלל מה שיש לו או בגלל מה שאין לו בחייו.
אדם יכול לסבול בגלל האמונות שלו או בגלל האמונות שאין לו.
אדם יכול לסבול בגלל תחושה שאלוהים מסב לו סבל או בגלל שהוא לא מונע סבל.
אדם יכול לסבול משום שהוא חי או בגלל שהוא עומד למות.
אדם יכול לגרום לעצמו סבל בגלל אלף ואחת סיבות או למען הסבל עצמו, או משום שהוא
מסרב לשים קץ לסבל שלו, ואף גורם סבל לאחרים.
כיצד מתמודדים עם סבל ?
ישנם מספר דרכים בהם אדם יכול להתמודד עם סבל :
- לשמור אותו לעצמו.
  רבים סובלים בשקט ("אכילה עצמית") ומונעים מעצמם את האושר בעולם הזה.
  הרבה מאוד נשים וגברים מגדלים ילדים, עובדים בעבודה יציבה וקבועה המעניקה להם
  פרנסה וביטחון ולמרות כל זאת הם חשים כאילו הם מצויים בתוך כלא : שומרים סבל
  מיותר במשך עשרות שנים, חיים באמונות שקריות וחולמים בהקיץ על מימוש עצמי וחיים
  מאושרים יותר.
  מדובר באנשים שכלפי חוץ משדרים נינוחות ושביעות רצון, אך בתוך תוכם חשים חוסר
  סיפוק ומרירות.
  עקירת הגורמים לסבל מן השורש היא השיטה המומלצת ביותר.

- להעביר אותו אל אדם אחר
  אנשים מנסים להעביר את הסבל שלהם אל אדם אחר, אך העברת הסבל אל אדם אחר
  (צעקות על הילדים, בעיטה בכלב, מעשי פשע) לא פותרת את הבעיה, ובדרך כלל אף
  מחמירה את הסבל האישי, וגם פוגעת באנשים נוספים ("אבי גורם לי להרגיש נורא").
 
- לשים לו קץ : לבטל אותו
  ביטול הסבל דורש מהאדם מאמץ ולקיחת אחריות על המתרחש בתוכו.
  מדובר בתהליך קשה, כאשר הרבה יותר קל להאשים אחרים.
  זו דרך נאותה להתמודדות אמיתית ויעילה עם סבל.
  אנשים רבים פרשו מחייהם השגרתיים ועברו לגור במנזר או בכת רוחנית
  במטרה לעבור זיכוך רוחני, לבטל את הסבל שבתוכם.

- להפוך אותו לדבר מועיל
  הפיכת הסבל שלכם למשהו שמועיל לאחרים הוא אתגר לא פשוט לביצוע.
  סיוע לאחר והפחתת סיבלו של האחר תפחית במידה רבה את סבלו של המטפל,
  וקיים זרם בבודהיזם המגדיר כמטרה שאיפה זו.
  דוגמה להמחשה :
  אדם עובר פגיעה קשה בתאונת דרכים, והופך למשותק בפלג גופו התחתון, מה שמסב לו
  סבל רב נפשי ופיסי. הוא פורש מעבודתו הקודמת כמנהל בבנק ומקים מרכז לטיפולים
  אלטרנטיביים. בדרך זו הוא הפך את הכאב האישי למשהו שמועיל לעצמו ולרבים אחרים.

הקשר בין הסבל לדת
שורש המילה דת פירושו : "לחבר", והאדם מבקש להתחבר לאותה ישות אלוהית -
"אלוהים" שהוא נציג הכוח הכל יכול והנצחי בעולם.
וולטר אמר : אם אלוהים לא היה קיים, היינו חייבים להמציא אותו.
הדת הממסדית כנציגת האלוהים עלי אדמות מעניקה נחמה לאנשים הסובלים ברחבי העולם כולו, ואין ספק שהאנשים המשתטחים על קברות צדיקים או מתפללים מול הכותל המערבי
מקלים בכך את סבלם ומקווים שבורא עולם ישמע להם ויעזור להם במצוקותיהם.
החיבור אל האלוהות נעשה באמצעות תפילה, לימוד כתבי הקודש ופולחנים שונים.
על רקע הנהייה הזו של ההמון אל האלוהים קמו אנשים מושחתים הטוענים שהם נציגיו של אלוהים, ואותם גורמים יכולים לעורר שנאה ואלימות (הטפות השנאה של המואזין המוסלמי).

אותה דת ממסדית גם מנציחה את הסבל האנושי על ידי הבטחות לשיפור בעולם הבא.
כתבי הקודש מטיפים מצד אחד לשלום, אהבה וסובלנות, ומצד שני משמשים גם הצדקה לשנאה, לאלימות ולחוסר סובלנות.
רוב בני האדם נוטים להאמין במה שבעלי הסמכות אומרים להם להאמין.
הפילוסופים נוטים להטיל ספק בכל דבר שנאמר על ידי בעלי סמכות.
אנשי השלטון נוטים לתמוך בכל מה שתורם ליכולתם לשלוט.
הפנאטיות הדתית לאורך כל ההיסטוריה האנושית היתה קשורה לשאפתנות פוליטית,
והקשר הזה הביא סבל להמונים.
הנצרות באמצעות השלטון הביאה סבל רב בתקופת האינקוויזיציה.
האתאיזם בתקופת סטאלין הביא לפגיעה קשה בנציגי ומאמיני הנצרות.
המבחן החשוב לכל אדם דתי וממסד דתי הוא ביכולת שלו להעניק לאחר – ללא מאמין
לחיות על פי רצונו.
פנאטים דתיים באירן המוסלמית מפיצים שנאה כלפי כל העולם ובעיקר כלפי הנוצרים והיהודים אותם יש לחסל בשל אמונתם האחרת.

בודהא לימד את האנשים את חשיבות האהבה, הסובלנות והשלום כאמצעי להתמודדות עם כל סבל בעולם האנושי.
הוא לא עסק כלל בשאלות על קיומו של אלוהים, קיומה של הנשמה וקיומו של העולם הבא.
הוא קרא לאדם לקחת אחריות על חייו ועל הסבל שלו, ולא לחפש פתרונות מחוץ לעולמו שלו. על האדם לפעול למען הפחתת הסבל של עצמו ושל הסובבים אותו.
הקשר בין הסבל והחילוניות
סוגיאל רינפוצ''ה אמר : "יש סבל הנובע מכך שיש לנו אלים, ויש סבל הנובע מכך שאין
לנו אלים".
האדם החילוני סובל לא פחות מהאדם הדתי ואולי אפילו יותר, מכיוון שאין לו אלוהים
שיכול לסייע לו ולסדר עבורו את הטעון תיקון.
אלמנת מלחמה, אשר איבדה בפתאומיות את בן הזוג ונותרה עם ילדים קטנים,
חשה בתוכה יאוש וריקנות, ואין לה את התפילה לאלוהים כאמצעי מרגיע לסבל שלה.
היא יכולה ליטול אחריות על הסבל שלה ולהירגע באמצעים שונים כמו מדיטציה.
המדיטציה נתנה לה להבין שבן זוגה לא ישוב יותר, ושחשוב מאוד להעניק המון אהבה
לילדים שהותיר אחריו בעולם וגם לעצמה, ובדרך זו התגברה על הכאב והצער.
אדם חילוני מהרהר על משמעות החיים והמוות כאשר נוחת עליו אסון פתע כמו :
מחלה קשה או תאונה לאחד מבני המשפחה, והוא מתגבר על סבלו בהדרגה.
בודהא אמר בהקשר לכך :
"רוב בני האדם לעולם לא מבינים שכולנו, החיים כאן, נמות יום אחד.
  אולם אלה המבינים אמת זו מיישבים את הריבים שלהם בנחת ובדרכי שלום".

הקשר בין הסבל לקבוצה חברתית
אנשים רבים סובלים שלא באשמתם כתוצאה מהשתייכותם לקבוצה חברתית
מסוימת ולא אהודה : יהודים, הומואים, שחורים וכו''.
במקרים כאלו הסבל צריך להיפתר ברמת הקבוצה, לדוגמה : הסכם השלום באירלנד.
מעגל הסבל של הקבוצה יפסק רק כאשר המנהיגים שלה יקחו אחריות על הסבל

סיכומים נוספים אודות תובנות על החיים : הכאב מול הסבל האנושי