הדרמה של הילד המחונן

מה נמצא בבסיסו של מטופל הסובל מהפרעה נרקיסיסטית? ומה מביא אדם להתחייב למקצוע טיפולי תובעני וקשה כמטפל קליני?
- הילד המחונן של אליס מילר אינו רק ילד בעל רמת משכל גבוהה ויכולות אקדמיות מפותחות, אלא ילד המחונן ברגישות גבוהה במיוחד לסובבים אותו והמשלם על כך מחיר כבד של בדידות וכאב.
בספר רהוט, קריא ומרתק, מסבירה מילר את תולדות הזעם הנרקיסיסטי והדיכאון הנרקיסיסטי. בין השאר היא כותבת על החסך הרגשי העמוק של ילד שהיווה מקור לאישוש עצמי עבור הוריו ובתמורה נאלץ לוותר על עצמיותו שלו, על הייחודיות של הילד שלמד להרגיש ולצפות את צרכיו של אמו באופן כה חד ומיידי עד כי אינו יודע להרגיש את עצמו או לסמוך על תחושותיו או לומד לכבות ולהקהות אותן ועל הסימביוזה שאינה מאפשרת התפתחות טבעית של נפרדות.
הילד המחונן, המאופיין בהתפתחות מהירה וכישורים רבים ומעוררי הערצה וקנאה, שורד בעזרת אשליית האומניפוטנטיות, התחושה כי הוא מרכז העולם והוא הטוב מכולם. אולם בשלב מסוים תבוא ההתפכחות מהחלום ואז יציפו את הילד-המבוגר תחושות איומות של זעם, חרדה, דיכאון וחוסר אונים.
אליס מילר פוגשת ילדים-מבוגרים אלו בטיפול ומלווה אותם במסע כואב של גילוי עצמי והיוולדות מחדש והיא משתפת את הקורא בחוויית הטיפול ובתהליכים שעוברים המטופלים והמטפלים. בשמו המקורי של הספר- "אסירים של ילדות", נרמזת החוויה הבסיסית של מטופליה ושם גם מצוי המפתח להחלמתם.