Mearsheimers'' World- Offensive Realism and the Struggle for Security
Summary ratings: 3 stars
(xx voters)
ביקורים
:
125
מילים:
900
פורסם ב-: ספטמבר 02, 2007
כללי:
המאמר עוסק בספרו של מירשהיימר, The Tragedy of Great Power Politics.. העוסק בריאליזם ההתקפי. בניסיון לבחון באיזו מידה אכן ראוי הספר להערכות החיוביות שקיבל.
המאמר עוקב אחר מבנה הספר, מציג את העקרונות של הריאליזם ההתקפי והביקורת עליו. כמו כן המאמר בוחן את העובדות ההיסטוריות המופיעות בתיאוריה, סוקר את הממצאים שלו באשר לגורמים המביאים למלחמה, ומסיים בהצגת הצעה למרשם באשר למדיניות החוץ של ארה"ב בעתיד.
מטרת המאמר:
לבדוק עד כמה ראוי ספרו של מירשהיימר להערכות החיוביות שקיבל. באמצעות בחינת מבנה הספר, בחינת העובדות ההיסטוריות המופיעות בתיאוריה, וסקירת הממצאים באשר לסיבות המלחמה.
להציע מרשם למדיניות החוץ של ארה"ב בעתיד.
טענת הכותב
1. הספר מאפשר למזג בין הריאליזם ההגנתי והריאליזם ההתקפי, ולהכניסם לתיאוריה אחת.
2. הספר מציע תיאוריה מרכזית בעלת ערך. אינו מחליף את התיאוריה של ולטס, המכונה ע"י מירשהיימר כמוביל הריאליזם ההגנתי, אך בצורה עדינה מציג תיאוריה רציונאלית משלימה.
3. מירשהיימר מציג מספר תובנות באשר לתיאוריה של איזון ובריתות, ועוצמת הכוח היבשתי מול עוצמת הכוח האווירי והימי.
4. החולשה העיקרית של הספר היא ההפרזה בטענה כי העוצמה,מיקסום הכוח והביטחון הם המניע העיקרי בהתנהגות מדינות.
עיקר התיאוריה: מירשהיימר מול ולטס
· אין גבול למידת המאמץ של המדינות לצבור עוצמה, אך מה שמניע רצון זה אינו התיאבון לכוח והדחף לשלוט באחר, אלא החיפוש אחר הביטחון, הנובע מהמבנה האנרכי של המערכת הבינלאומית.
· ההסבר באשר לסיבות המניעות את המדינות לצבור כוח, מציב אותו קרוב לוולטס, אך בניגוד לוולטס הוא טוען שהחיפוש אחר העוצמה הוא ללא גבול.
· במערכת אנרכית הקיימת, כל מדינה שואפת להיות בעלת יותר כוח, ורצון זה לביטחון ממנף תהליך התעצמות בלתי ניתן לשליטה, ללא גבולות.
· עבור הריאליזם ההגנתי, המערכת הבינלאומית, מהווה תמריץ לחפש גידול נוסף בכוח.
· לשמר את הכוח, יותר מאשר להגדיל אותו, זו המטרה העיקרית של הריאליזם ההתקפי, אך מצד שני שמירה על סטטוס קוו של עוצמה זה דבר נדיר מאוד במערכת הבינלאומית.
· המערכת הבינלאומית תמיד מחפשת את ההזדמנות לצבור עוצמה על חשבון חולשה של אחר.
· לדברי מירשהיימר המטרה האולטימטיבית של מדינות היא להיות השולטת במערכת, להיות הגמוניות. ולטס לעומתו טוען כי שהמטרה העיקרית היא ביטחון והישרדות, ולא רצון להגמוניה.
· ההגמוניה היא וירטואלית, כיוון שאין מדינה המסוגלת לפגוע באחר בלי להיפגע.
· פוטנציאל להגמוניה הוא יתרון גדול אך אינו מוחלט.
· לטענת ולטס שבשלב מסוים, ההשקעה בביטחון אינה שווה את התמורה, מירשהיימר בניגוד אליו טוען שכל השקעה נוספת מגדילה את העוצמה ביחס גבוה יותר.
סניידר תוהה כיצד מיתוך שתי תיאוריות המונחות על הנחות יסוד זהות של יצירת עוצמה, עיסוק בהישרדות ומדיניות מונעת אינטרסים, מגיעים מירשהיימר וולטס למסקנות שונות, בעוד ולטס מדבר על הסתפקות, מירשהיימר מדבר על מקסימיזציה של הכוח, על הצורך להיות הגמוני ולכסות גם מצבים של אי ודאות.
הטענה היא שהפער נובע מהערכת דרגות הביטחון הנדרש.
בהמשך לכך טוען סניידר שיש אירוניה בכך ששני המבנים של הריאליזם חלוקים על עיקרון בסיסי של רמת הביטחון שמדינות רוצות או צריכות.
דילמת הביטחון
· מדינה המרגישה חוסר ביטחון, צוברת כוח ויוצרת ביטחון, מדינה שכנה נכנסת היא למצב של חוסר ביטחון ומתחילה בתהליך של צבירת כוח. נוצר מרו של עוצמה, והצדדים אינם מרגישים בטוחים. זו עפ"י מירשהיימר המפה הסינופטית של הריאליזם ההתקפי.
· מאפיין נוסף הוא תוקפנות של מדינות, המחפשות להתחזק על חשבון חולשה של האחר. מדיניות תוקפנית, אגרסיבית, לכן אין מצב של סטאטוס קוו.
· לטענת מירשהיימר, ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה.
· הדרך הטובה ביותר לשרוד באנרכיה היא להתחזק ע"ח האחרת, התחזקות זו היא באמצעות השתלטות על שטחים. הריאליזם ההגנתי טוען שכיבוש שטחים אינו כדאי, מדיניות של שב ואל תעשה עדיפה, כך לאף אחד אין יתרון.
· עפ"י מירשהיימר, כל יעד לאומי של מדינה משמש ככלי למרכיב המרכזי של ביטחון המדינה.
סטאטוס קוו מול מדיניות של שינויים
· לטענת מירשהיימר, התיאוריה של ולטס סובלת מבעיית ה"סטאטוס קוו", הטיית יתר למדיניות של סטאטוס קוו.
· לדברי מירשהיימר, אין להתעלם ממציאות של מדינות רוויזיוניסטיות, רק מדינה שהגיע להגמוניה מעוניינת בסטאטוס קוו.
· תרומתו התיאורטית של מירשהיימר בכך שהחזיר את המציאות הרוויזיוניסטית, כמציאות של פעולה מתוך רציונאל.
עיקרי התיאוריה של מירשהיימר בבחינה היסטורית
סניידר מביא בחינה אמפירית הבוחנת מקרים של התנהגות המדינות ( יפן, גרמניה, הסובייטים, איטליה, בריטניה)
המקרים מוכיחים שמדינה לא תשלוט בעצמה במצב שיש לה הזדמנות של שימוש בכוח, והתיאבון אינו יורד עם התגברות הכוח. התנהגות עפ"י התיאוריה של הריאליזם ההתקפי.
מחלוקת בין מירשהיימר וסניידר:
§ סניידר: מקשה בדוג'' של בריטניה וארה"ב שעל אף עוצמתן לא שאפו להתפשט.
§ מירשהיימר: בריטניה וארה"ב לא התפשטו כיוון ששתי המדינות מוקפות ים ואין לאן להתפשט.
§ סניידר: מקשה גם על כך בדוג'' של יפן המוקפת גם היא מים ויצאה לכבוש את רוסיה.
§ מירשהיימר: הרוסים היו חלשים מדיי והכיבוש לא היווה מאמץ גדול לכן היפנים יצאו לכבוש את רוסיה.
בסופו של דבר טוען סניידר כי מירשהיימר לקח את המדינות האגרסיביות ביותר ועשה ניתוח במקרה שלהן. שואל מדוע לא לקח את המקרה של צרפת ואוסטריה.
תיאוריית האיזון והשימוש באחר לפיתרון הבעיה
במצב בו קיימות אזור יותר משתי מדינות, בעת סכסוך, ניתן להפעיל מדינה שלישית להתערבות בסכסוך.
בריה"מ גרמה לצרפת ובריטניה לפעול נגד גרמניה כדי ליצור איזון כוחות, בעוד היא אינה מתערבת. בהמשך בגלל מדיניות זו נוצר מצב בו נאלצה בריה"מ להילחם לבדה מול גרמניה, לאחר ההפסד של בריטניה וצרפת.
מנגד קיימת מציאות של איזון באמצעות איחוד כוחות, ליצירת איזון.
מירשהיימר טוען כי היסטורית, במצב של גבול משותף נקטו המדינות תהיה במדיניות של איזון התקפי. בעוד רק כאשר אין גבול משותף נקטו במדיניות של הפעלת מדינה אחרת.
האיזון והשימוש באחר לפיתרון הבעיה- ראיה היסטורית
מירשהיימר מביא 5 דוג'' לכך שמדינות בעלות עוצמה מעדיפות להעביר למישהו אחר את המלחמה ( אוסטריה וצרפת, בשנות ה 30, נלחמו בפרוסיה כל אחת בתורה, במקום להתאחד יחד נגד פרוסיה).
מקרה של clear-cut balancing היה במלחמת העולם הראשונה באירופה, בין ההתאחדות המשולשת מחד, לבין הברית המשולשת מאידך. כאשר לא היה את מי להפעיל. ואילו בשנות ה 30 היו מקרים של buck passing.
עפ"י מירשהימר, מטרת הפעילות ההגנתית היא למנוע היווצרות הגמוניה אזורית, וזה נעשה בעיקר באמצעות buck passing .
ניתוח בריתות
סניידר מציין כי יתרונו הגדול של מירשהיימר, ביכולתו לנגוע בעומקם של דברים.
התלבטות המדינות בין balancing לבין buck passing מסייע מאוד לנתח התנהגות של בריתות, מאידך מציין שלא מסייע להסביר את המהלכים וההשפעות הדיפלומטיות של מדינות.
עוד טוען שמירשהיימר אינו מתייחס כראוי למורכבות הנוצרת כתוצאה מבריתות, balancing , או passing buck. מהטעמים הבאים:
· ברית יכולה להיות שוות ערך למלחמה.
· היכולת לעשות P.B כלפי מדינה, ובמקביל לשמור על יחסים תקינים איתה.
דילמת הביטחון הנובעת מבריתות:
מירשהיימר אינו מתייחס להשלכות של כניעות, כאשר עושים ברית ומוותרים על משהו לבין הברית, זה רק מגביר את תאבונו לעוד כוח, והצד השני מגביר את כניעתו.
סניידר טוען שלעיתים נכון להיכנע לדרישות, לדוג'' כדי להרוויח זמן לצורך התחזקות.
סיב
סיכומים נוספים אודות Mearsheimers'' World- Offensive Realism and the Struggle for Security