ממבט קצרצר אל העבר, ניתן לראות שמנהיגים ישראלים רבים, פעלו רבות וגם שינו את דעתם מן הקצה על מנת להביא
לשלום. רובם גם הצליחו.
הראשון, כמובן, הוא מנחם בגין. שדעתו הימנית הייתה ידועה לכל. בסופו של דבר, מנחם בגין הוא זה שפינה את ימית והחזיר את כל שטחי סיני בתמורה לשלום בגבול הדרומי עם המצרים. ובאמת, זכה בגין לשקט ולשלום.
אחריו רבין, שלמרות הסכמי אוסלו, לא היה "שמאלן". יצחק רבין, בעל עתיד עשיר במלחמות (היה מעורבת בכל מלחמות ישראל, או לפחות ברובן) הבין שדרך המלחמה לא תצלח, ושיש לחפש את
השלום בדרכים אחרות. וגם הוא, הצליח בסופו של דבר
להגיע ליחסי שלום בגבול הירדני עם חתימת הסכם השלום עם מלך ירדן, חוסיין.
ועכשיו שרון, שמשנה מקצה לקצה את כל האידיאולוגיה על פיה פעל בשנים האחרונות ומנסה להגיע לאיזשהו תהליך מדיני לשלום בדרך של משא ומתן ובדרך שלא העברת ישובים לשליטת הרשות הפלסטינאית.
כמובן שאסור להסחף במתן השטחים לפלסטינים, כיוון שגם ישראל צריכה לחיות ולהתקיים ממשהו. אך משחקי כבוד, ואמונה בארץ ישראל השלמה לא תביא לעולם לשקט באיזורנו.