זרים באוטופיה : מעמדם האזרחי של הפלסטינים בישראל
מאפיין את התרבות הפוליטית בישראל כשילוב של שלושה עקרונות חוקתיים
: רפובליקניזם, ליברליזם ואתנו-לאומיות.
החיתוך בין שלושת העקרונות הללו הוביל לכינונה של דמוקרטיה רפובליקנית ולא ליברלית בישראל, שבה מתקיימים שני סוגי
אזרחות : אזרחות רפובליקנית ליהודים ואזרחות ליברלית לערבים.
אזרחות רפובליקנית
סוג האזרחות המוקדם יותר. ניתן לאתר אותו עוד בימי הפוליס היוונית.
הזכויות נגזרות מסוג מסוים של דמיון בין בני "קהילת הטוב המשותף" – קהילה שהיא בעלת ייעוד מוסרי משותף, תחושת שותפות גורל היסטורית/תרבותית/ לשונית/דתית/נורמטיבית. בני הקהילה חולקים ביניהם את תפיסת הטוב החברתי המשותף ומחויבים אליו. מתוך החברות בקהילה נגזרות חובות וזכויות.
המדינה, סיבת קיומה היא קידום והגנה על קהילת הטוב המשותף. הזכויות האזרחיות שמעניקה המדינה נגזרות ישירות מתוך החברות בקהילת הטוב המשותף. לא היחיד הוא העומד במרכז דפוס האזרחות הזה אלא קהילת הטוב המשותף.
אזרחות ליברלית
סוג האזרחות המאוחר. המדינה אינה קהילת טוב משותף, להיפך, לעיתים נוצרות מספר מסגרות של קהילות טוב חברתי משותף בין גבולות אותה מדינה. תפקיד מדינה כזו הוא להבטיח שוויון אזרחי מלא לכל האינדיבידואלים החיים בה. למדינה אסור להעדיף קהילת טוב חברתי משותף אחת על פני השנייה.
אזרחות אתנו-רפובליקנית
דפוס רך – כל אחד יכול להיכנס לקהילת הטוב החברתי המשותף בתנאי שיקבל עליו את הכללים.
דפוס קשוח – קהילת הטוב החברתי המשותף מוגדרת במונחים פרימורדיאליים.
ישראל
ישראל מצויה במצב בו מתקיימים שני סוגי האזרחות. היהודי הישראלי הוא אזרח מכוח היותו חבר בקהילת הטוב החברתי המשותף והאזרחות שלו היא אזרחות אתנו-רפובליקנית.
הפלסטינים אזרחי ישראל לעומת זאת הם בעלי אזרחות ליברלית בלבד. כלומר, הם נהנים מזכויות כיחידים. הם לא זכאים לאזרחות אתנו-רפובליקנית כיון שאינם חברים בקהילת הטוב החברתי המשותף היהודית, ואינם יכולים להשתייך אליה גם אם היו רוצים. לכן הם "זרים באוטופיה". הם מנוכרים למדינה באופן מבני.
לסיכום : הפלסטינים אזרחי ישראל הם אזרחים סוג ב'. העיקרון האתנו רפובליקני מעמיד אותם בכפיפות ונחיתות כלפי היהודים חברי קהילת הטוב החברתי המשותף, שתפקיד המדינה לקדם את הייעוד המוסרי של קהילה זו, ומצד שני, נשללת מהם הזכות להיות "אזרחים טובים" ולתרום לטוב הכללי המשותף אם היו רוצים. כמו-כן, המדינה שהעניקה להם זכויות ליברליות אינדיבידואליות לא מאפשרת להם להתחבר לקהילת טוב חברתי משותף משלהם.
נקודה למחשבה
חברי קהילת הטוב החברתי המשותף, מידת אזרחותם נקבעת על ידי מידת ההשתתפות הפעילה בעיצוב, בהגנה ובקידום של הטוב החברתי המשותף. כך, המזרחים שלא השתתפו בהקמת המדינה ולא תרמו לעיצובה אינם יכולים לזכות במלא הזכויות האתנו-רפובליקניות. כמוהם גם החרדים. הנשים אינן משתתפות באופן מלא בהגנה על קהילת הטוב החברתי המשותף, לא כמו הגברים האשכנזים ולכן אף הן אינן זכאיות למלוא הזכויות האתנו-רפובליקניות הנובעות מחברותן בקהילת הטוב החברתי המשותף.