המאמר בוחן את דפוסי הסיקור של ערי הפיתוח כמקרה בוחן לבעייתיות של ייצוג האחר ושל ייצוג קבוצות השוליים בתקשורת הישראלית.
שיטת המחקר אינדוקטיבית, ניתוח תוכן איכותני של העיתונאות הכתובה הארצית החל משנות השבעים ועד תחילת שנות האלפיים והסקה לוגית של מסקנות.
הטיעון המרכזי הוא שככל ש"המרחק החברתי - אידיאולוגי" בין המסוקרים לבין האליטה התקשורתית הוא גדול יותר, כך נוצר ביניהם ריחוק וסיכוייהם של המסוקרים לזכות בסיקור חיובי ואובייקטיבי קטן. למעשה הריחוק החברתי – אידיאולוגי הוא הגורם המרכזי לכך שערי הפריפריה מוצגות כ"אחרת", הסיקור העיתונאי מציג אותן באופן שלילי במהותו ומתמקד במעשי הפשע, האלימות, האבטלה ובשאר הכללות סטריאוטיפיות. ערי הפריפריה מוצגות מנקודת מבט אליטיסטית, הסיקור המגמתי גורם ל"תל אביבי", שנחשב להוויה הישראלית, לחוש כאילו קיימת "שם" בפריפריה הרחוקה, תרבות אחרת המעכבת את המערביות והקדמה בישראל.