משבר
המשילות א''''
לקורס: מבוא למדיניות ציבורית לפרק: ישום מדיניות ציבורית
נחמיאס,ד. וא.ארבל-גנץ,, "
משבר המשילות: המינהל הציבורי ואי היציבות השילטונית",
אצל ר. כהן אלמגור, הדמוקרטיה הישראלית בפרשת דרכים
The Crisis of Government Instability and Civil Service
כללי
על פניו, נראה כי בשלב התכנון הרציונאלי של מדיניות, הממשלות והשילטון הציבורי, משביעות רצון. בשלב היישום הם נתקלות בחסמים המונעים מהם השגת המטרות הלאומיות, החברתיות והכלכליות.
מאמר זה טוען:
חוסר היציבות של המערכת הפוליטית וחוסר היעילות של הבירוקרטיה הישראלית המינהלית מונעים להוציא תוכניות שתוכננו היטב.
מיום ליום יכולת המשילות של הממשלה נעשה גרוע יותר.
מבוא
עד שנות השמונים, פרוייקטים ומטרות לאומיות הושגו למשל: ביטחון יחסי, מים, מפעלים, קליטת עליה), כלומר "
משילות גבוהה". אחרי שנות ה – 80 ובעיקר משנות ה 90 , המשילות יורדת ואפילו פרוייקטים ותוכניות קטנות יותר לא מיושמות ( חוות הגז בגלילות, רכבת לירושלים ועוד ).
מה הגורמים לבעיות במשילות של ממשלות ישראל האחרונות ?
ננסה לענות ע"י:
משתנה תיאורטי – מידת היעילות של הבירוקרטיה הציבורית (נבדוק מאפיינים)
משתנה תיאורטי – מידת היציבות של המערכת הפוליטית
שני אלה יתנו לנו אפשרות לבדוק את יכולת המשילות כפונקציה של מצב המערכות הארגוניות והפוליטיות (על פי מאפייניהם).
המסגרת התיאורטית
הגדרת "משילות": ביצוע בפועל של תוכניות מדיניות כדי להגשים מטרות ממשלה. הבסיס הנורמטיבי של יכולת המשילות הוא הסמכות של הממשלה וזו נובעת מחקיקה.
מסתבר, שלא די בסמכות וחקיקה. "משהו" קורה בדרך (בין התכנון לביצוע). 3 שלבים בקיום מדיניות ציבורית על פי התיאוריה:
עיצוב (תיכנון)
,
יישום ,
הערכה . בין השלב הראשון והשני אין הפרדה מוחלטת והיישום מותנה ביחסי הגומלין שבין
המערכת הפוליטית והמערכת הבירוקרטית.
ניתוח יעילותה של הבירוקרטיה: מדד ראשון - מידת האינטרסים ויחסי הגומלין של הפוליטיקאי ושל הבירוקרט (
הבירוקרט נתפס כסוכן של הממשלה). על פי הגישה הנורמטיבית / רציונאלית, אמורה הייתה מטרה אחת בלבד להיות לנגד שניהם – "טובת הציבור". אבל בפועל, הפוליטיקאי מנצל את הבירוקרט לקידום מטרותיו הפוליטיים ומתקיים קונפליקט. כדי למנוע קונפליקט זה, ממנה הפוליטיקאי בדרכים שונות אנשים שיהיו מחויבים לו ולא לציבור.
מדד שני - מידת השליטה של הבירוקרטיה במשק. המינהל הציבורי לעיתים מספק שירותים במידה כזו שאין להם תחרות והוא הופך להיות מונופול ( זה לא יקרה אם המשק / השוק החופשי יספק מוצרים או שירותים חליפיים ). מונופולים ידועים בתנועה שלהם לעבר הבלתי יעיל ולעבר הורדת האיכות של המוצר
/ שירות. מונופול שילטוני מתנהג בצורה זהה.
אם, בנוסף, המנגנון המפעיל את השירותים המונופוליסטיים האלה הוא ענק ומסורבל,הוא לא יוכל להתמודד עם שינויים ולא יתאים עצמו למשק או לחברה משתנה. סירבולו יעכב שינוי. העדר תחרות ימנע התייעלות.
מדד שלישי - מידת הריכוז של השילטון. בנוסף לקושי של המערכת השילטונית לתפקד מעצם היותה מונופול, ובנוסף לקושי הנובע מהגודל, נוסף קושי נוסף – ריכוזיות. ביזור ימנע קושי זה.
מדד רביעי - מידת הריכוזיות של התקציב ( פיזור ומתן אוטונומיה לחלקים שונים של המערכת יפתור קושי זה ).
מדד חמישי - מידת יחסי הגומלין בין השילטון המרכזי (האמור לעסוק בראייה מקרו – לאומית: ביטחון, יחסי חוץ ...) ובין השילטון המקומי ( האמור לעסוק רמת המיקרו - חינוך, אשפה, תחבורה...). ריכוזיות תמנע מהשילטון המקומי ליישם מדיניות (למרות שהוא "קרוב אצל עצמו") והשילטון המרכזי ימשיך להיות לא יעיל כי חלק גדול ממשאביו מתבזבז אמצעי שליטה.
ניתוח יציבותה של המערכת הפוליטית / שילטונית: מדד ראשון - משך הזמן בו מכהנת ממשלה. כדי לתכנן / לעצב מדיניות ואחר כך ליישמה , יש צורך בזמן. לממשלה המכהנת, אין זמן. מאחר וידוע הוא שבישראל בשנים האחרונות, הממשלה –
זמנה קצוב, ירצה הפוליטיקאי להטביע חותמו מיד. מדיניות שתוצאותיה ניראות מיד, אינה, מטבע הדברים, בדוקה, מאוזנת ויציבה מספיק. כדי לפתור קונפליקטים יסודיים יש צורך ביישום מדיניות הכרוכה בי
סיכומים נוספים אודות משבר המשילות על פי נחמיאס