שירותי הרווחה האישיים בישראל – שינוי מנהיגות והשלכותיהם על עיצוב המערכת

שירותי הרווחה האישיים בישראל – שינוי מנהיגות והשלכותיהם על עיצוב המערכת
ישנן שלוש תקופות מרכזיות:
תקופה ראשונה - שנות ה 40-60 – קבוצת נשים מגרמניה
שליטה פוליטית של שירותי הרווחה האישיים בישראל -  מפלגות דתיות.
מנהיגות מקצועית – קבוצת נשים יוצאות גרמניה.
קבוצת נשים יוצאות גרמניה, אשר לכולן היה ניסיון בעו"ס עוד מגרמניה, ובראשן הנרייטה סאלד.
הן התרכזו ופעלו לפיתוחה ולקביעת מדיניות שירותי הרווחה בארץ.
אמונתן הייתה שקיימת חובה מוסרית להגיש סיוע לכל אדם במצוקה שהוכיח שהוא זקוק לעזרה.
בגלל גישתן הכוחנית והמגמתית היה להן קושי רב בהבנת התרבות של הקהל הנזקק, ובניהם – ניצולי שואה, עולים מארצות ערב ועוד.
מבחינה ארגונית – שירותי הרווחה היו היררכיים. כאשר בראש ההיררכיה עמדה קבוצה זו, שהייתה האחראית הבלעדית לקביעת מדיניות הארגון, ולא נדרשה לתת על כך דין וחשבון.
תפיסת הטיפול – "טיפול במשפחה" – חובתו של הנזקק הייתה להוכיח את הנזקקות שלו. לעו"ס היה כעת נטל כפול – לקבוע את מידת הנזקקות של הפונה ובהתאם לפעול על פי "טיפול המשפחה".
בדגם זה לא הייתה הפרדה למעשה, בין הסיוע הכלכלי ובין הטיפול הסוציאלי.
תרומתן המשמעותית:
–        הרחבת היקף שירותי הטיפול האישי בלשכות הסעד.
–        יצירת נגישות לשירותים.
–        עיגון הבסיס המקצועי לעו"ס ולשירותי הרווחה האישיים.
–        טיפול יסודי ומקצועי.
חסרון: - לא ניתנה מספיק תשומת לב להבטחת זכות הנזקקים לקבלת סיוע כספי להבטחת קיומם.
תקופה שנייה - שנות ה 60-80 – כיפות סרוגות
שליטה פוליטית – מפלגת המפד"ל
המעבר בין התקופות לא היה חד, הוא נעשה בהדרגה.  שינויי המנהיגות היו ניכרים בכך:
1)       המעבר מקבוצת נשים לקבוצת גברים.
2)       קבוצת גברים ללא הכשרה של עבודה סוציאלית.
3)       קבוצה עם זהות ואינטרסים פוליטיים.
השקפת עולמם נגזרה משני מקורות:
א.      הכשרה וניסיון משפטי – מה שהבנה גישה של הגינות וצדק.
ב.      תרבות דתית יהודית – שבראשה השאיפה להחדיר את המסורת של מתן צדקה וערבות הדדית לתוך מערכת הרווחה.
שינויים אלו יצרו התנגשות בין התרבויות – תרבות העבודה הסוציאלית שהשתרשה אל מול התרבות הדתית, פוליטית והמשפטית. מה שריכך את המציאות הוא שהשינוי היה ההדרגתי, ושמירה על התרבות המקצועית החזקה של העו"ס.
כמוכן מבחינה ארגונית ומנהלית הסמכות רוכזה בין שתי חטיבות עיקריות :
ירושלים – מתווה את קווי המדיניות, תכנון, חקיקה, הדרכה ופיקוח. והמחוז – הגוף המבצע.
 קבוצה זו אימצה את יסודות הטיפול במשפחה כבסיס הפעלה ללשכת הסעד, ואלו היו תרומותיה:
1)       שירות – קהילתי "השירות למשפחה" - יחידה נפרדת שהוקמה שדאגה לחיזוק המשפחה על ידי דאגה לדיור, מזון, ביגוד וכ"ו.
2)       שינויים בתחומי הארגון והמנהל, הקמת המת"ס – המרכז לתשלומי סעד, מעבר למערכת תשלומים ממוחשבת. כמו כן הוא סיפק מידע מרוכז ומעודכן על הפעולה השוטפת של מערכת שירותי הרווחה, לעומת הנשים קבוצה זו סיפקה מערכת תמיכה כלכלית נרחבת יותר.
3)       מעמד מקצועי של העו"ס - התקנון לענייני סעד – שיצר אחידות בפעולת השירותים ברחבי הארץ.
4)       שינוי בדפוסי העבודה המקצועית – הפרדה בין טיפול לסיוע כלכלי.
5)       תחום החקיקה – חוק שירותי הסעד (1958).
חקיקה בתחום טיפול והשגחה והגנה על בני נוער, אימוץ, נוער עבריין.
6)       העלאת השיעור התמיכה הכלכלית – הגדרת מכסות סעד לאוכ'' נזקקות, וקביעת קריטריונים ברורים למתן השירות.
חסרון: קידום התחום מתוך אינטרסים פוליטיים של המפד"ל.
כאשר בשנות ה80 הועבר כל הטיפול בסיוע כלכלי לביטוח לאומי.
התקופה השלישית - שנות ה 80 – 2003 – כיפות שחורות
המעבר לכיפות הסרוגות היה הדרגתי, כאשר בשנים אלו השליטה הפוליטית נעה בין כוחות שונים, אך לרוב בידי המפלגות החרדיות.
מאפייני הקבוצה הם:
1)       אוכלוסיה שעלתה לארץ לאחר הקמתה.
2)       כולם גברים חובשי כיפות סרוגות.
3)       השכלה תורנית, ללא רקע בעו"ס.
4nbsp;      זהות פוליטית ברורה – מפלגת ש"ס.
כצפוי שרר מתח בין התביעות המתנגשות של העולם הדתי לבין ערכי היסוד של מדינה חילונית.
* אמונה של קובעי המדיניות – פטרונות פוליטית – לגרום לקהל זה להצביע לש"ס.
מפועלם:
קבוצה זו יצרה אפליה – נתנה קדימות ללקוחות מקורבים אל מול התנכרות למי שאינו מקורב.
ביסוס פעולת שירותי הרווחה על עקרונות צדקה דתיים מסורתיים.
פיתוח שירותי רווחה אישיים וטיפול פרטני – עמותות לחלוקת מזון.
מאבק לשמירה על הקיים אל מול תקופת קיצוצים וצמצומים בהתפתחות מדינת הרווחה.
המשקל המקצועי של העו"ס בעיצוב המדיניות נחלש (בגלל חוסר המקצועיות שלהם).