אחד השלבים העיקריים בחייו של ילד/ה והורה הינו השלב בו הילד נשאר במסגרת החינוך
הראשונה בחייו ללא ההורה, ולמעשה חולק עם ילדים נוספים תשומת לב של גננת/גננות, ונאלץ למעשה להתמודד בתהליך מורכב של העצמאות הראשונה בחייו.
התיאוריה המקובלת הינה זו שגורסת כי יש ללות את הילד לגן ביומו הראשון, ובימים הבאים יש להיפרד גם אם קשה הפרידה להורה ולילד - והגננת ברקע צווחותיו של הפעוט : "יהיה בסדר, הוא מיד יירגע"...
גרסתי שונה בתכלית, ועליי לציין כי ניסיתי מספר שיטות , עם ארבעת ילדיי. נוסחת הפלא שעבדה ללא עוררין : אני טוענת כי יש
להישאר עם הילד/ה בתהליך ארוך ומשתלם.
אם נביט על עצמנו - גם אנו, כמבוגרים, בהגיענו
למקום חדש שאינו מוכר, והדמויות החדשות אשר עלינו להסתגל אליהן - מדובר בתהליך מורכב הגוזל אנרגיות רבות וקושי לא קטן בתחילת הדרך. כך גם לילדינו!
כאשר אנו מגיעים עם
ילדנו הקט לגן ילדים, בו הילדים, המקום והצוות אינם מוכרים לו - מה בדיוק גורם לנו לעזוב אותו אחרי יום ולחשוב כי הוא בסדר?
לעניות דעתי, יש להישאר עם הילד ככל הנדרש (אני יודעת שהעבודה לוחצת - אבל טובת הילד...), אני אישית, נשארתי עם ילדתי כחודש ימים, לאט לאט היא הסתגלה למקום, לדמויות, לסדר היום, כשאני שם בשבילה, לידה או בחדר סמוך, והידיעה והבטחון שלה שהיא לא ננטשה במקום זר לבדה. ואני יכולה לתת תעודת ביטוח. כשהילד חש בטוח ונינוח במקום החדש - הוא משחרר את
ההורה בעצמו!
הפרידה בטווח הרחוק נעימה, ללא בכי ומניפולציות - ומבחינה פסיכולוגית, אני בטוחה שכך הילד עובר חווייה
נעימה ולא טראומטית!
מומלץ בהמון חום ואהבה!!!
סיכומים נוספים אודות נוסחת הקסם להסתגלות ילדנו הקט בגן